אינדיאנפוליס אולימפיאנס

עד שנת 1949 שיחקה בעיר אידיאנפוליס קבוצת אינדיאנפוליס ג'טס אשר השתתפה בליגת ה-BAA, בעוד מועדון האולימפיאנס הודיע על הצטרפותו המתוכננת לליגת ה-NBL המקבילה בעונת 1949/1950. בשנת 1949, לאחר שהוכרז על איחוד ליגות ה-BAA וה-NBL לליגת ה-NBA, הוחלט על סגירת מועדון הג'טס לטובת האולימפיאנס שלמעשה החליפו אותם כקבוצת הכדורסל של אינדיאנפוליס.

בשתי העונות הראשונות לקיומה הובלה הקבוצה על ידי הסנטר אלכס גרוזה והרכז ראלף בירד, שניהם בוגרי אוניברסיטת קנטקי, שקלעו 22.5 ו-15.9 נקודות בממוצע למשחק, בהתאמה.^[1][2] בשנת 1951, לאחר שנתיים בלבד כשחקנים מקצועיים, הודו שני השחקנים כי מכרו משחקים בהם השתתפו כשחקני מכללות, והושעו לצמיתות על ידי קומישינר הליגה מוריס פודולוף.^[3] הן גרוזה והן בירד, שנבחרו בעונות 1949 ו-1950 לחמישיות העונה של ה-NBA, לא חזרו לשחק כדורסל לאחר המקרה והותירו את האולימפיאנס עם סגר בינוני ונטול כוכבים. לאורך ארבע העונות של הקבוצה העמידה אינדיאנפוליס מאזן מצטבר של 132 ניצחונות לעומת 137 הפסדים, וניצחה סדרת פלייאוף אחת (בפלייאוף 1950) במהלך ארבעת טורנירי הפלייאוף אליהם העפילה.^[4]

ב-6 בינואר 1951 לקחה הקבוצה חלק במשחק ה-NBA הארוך אי פעם, כשניצחה את קבוצת רוצ'סטר רויאלס בתוצאה 75-73 לאחר 6 הארכות.^[5][6]

בסיום עונת 1952/1953 התפרקה הקבוצה ונערך "דראפט פיזור" על שחקניה.^[7] בשנת 1967 חזרה ליגת ה-NBA לעיר אינדיאנפוליס, לאחר שסופחה ל-NBA קבוצת אינדיאנה פייסרס מליגת ה-ABA.

להלן חמשת הקלעים המובילים בתולדות המועדון:^[8]

• 1. אלכס גרוזה - 2,925
• 2. ליאו ברנהורסט - 2,333
• 3. פול וולטר - 2,176
• 4. ראלף בירד - 2,006
• 5. ג'ו גראבוסקי - 1,798

• סיכום העונות של המועדון, באתר Basketball-reference.com