פורמולה 1 עונת 1975

פורמולה 1 עונת 1975
1975 Formula One season
סוג תחרות	מרוץ מכוניות
תאריך התחלה	12 בינואר 1975
תאריך סיום	5 באוקטובר 1975
מספר עונה	26
מספר מרוצים בעונה	14
זוכה באליפות הנהגים	ניקי לאודה
נקודות הנהג הזוכה	64.5
זוכה באליפות היצרנים	פרארי
נקודות היצרן הזוכה	72.5
	→ פורמולה 1 עונת 1974 פורמולה 1 עונת 1976 ←

עונת 1975 הייתה העונה העשרים ושש של אליפות הפורמולה 1, שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). במהלך העונה התקיימו 14 מרוצי אליפות ושלושה מרוצים נוספים שלא נחשבו לאליפות. בנוסף, התקיימו תשעה מרוצים במסגרת אליפות הפורמולה 1 הדרום אפריקאית.

במהשך לסיום החזק של העונה הקודמת רבים ראו בקבוצת ברבהאם מועמדת לזכייה באליפות. העונה נפתחה בצורה טובה עבור הקבוצה עם פודיום (מקום שלישי) בגרנד פרי ארגנטינה וניצחון של קרלוס פייס בגרנד פרי ברזיל. בעיות צמיגים בהמשך העונה האטו את הרכבים וגרמו לקבוצה לאבד נקודות.

ניקי לאודה התייחס לעונה כ"שנה שלא תאומן". בשנתו השנייה בקבוצת פרארי התחרה עם הפרארי 312T, מכונית שהייתה ברמה טכנית גבוהה מאוד בהשוואה למתחרים בעונה. לאודה ניצח חמישה מרוצים וזכה באליפות הנהגים בפעם הראשונה. קבוצתו, פרארי, זכתה באליפות היצרנים בפעם השלישית.

מארק דונהיו האמריקאי מת באוגוסט, יומיים לאחר שנפצע קשה בהתרסקות במהלך האימון לקראת גרנד פרי אוסטריה^[1]. בנובמבר, לאחר סיום העונה, התרסק המטוס של קבוצת אמבסי היל בתאונה. שישה אנשים נהרגו בתאונה ביניהם גרהאם היל, הבעלים של הקבוצה, והנהג טוני ברייס^[2]

המרוצים בעונה עריכה

	מרוץ	מסלול	תאריך	פול פוזישן	הקפה מהירה	מנצח	יצרן
1	ארגנטינה גרנד פרי ארגנטינה	אוסקר אלפרדו גולבז	12 בינואר	צרפת ז'אן-פייר ז'רייה	בריטניה ג'יימס האנט	ברזיל אמרסון פיטיפלדי	בריטניה מקלארן-פורד
2	ברזיל גרנד פרי ברזיל	אינטרלאגוס	26 בינואר	צרפת ז'אן-פייר ז'רייה	צרפת ז'אן-פייר ז'רייה	ברזיל קרלוס פייס	בריטניה ברבהאם-פורד
3	דרום אפריקה (1928–1994) גרנד פרי דרום אפריקה	קילאמי	1 במרץ	ברזיל קרלוס פייס	ברזיל קרלוס פייס	דרום אפריקה (1928–1994) ג'ודי שכטר	בריטניה טירל-פורד
4	ספרד (1945–1977) גרנד פרי ספרד	מונז'ואיק	27 באפריל	אוסטריה ניקי לאודה	ארצות הברית מריו אנדרטי	גרמניה המערבית יוכן מס	בריטניה מקלארן-פורד
5	מונקו גרנד פרי מונקו	מונקו	11 במאי	אוסטריה ניקי לאודה	צרפת פטריק דפלייה	אוסטריה ניקי לאודה	איטליה פרארי
6	בלגיה גרנד פרי בלגיה	זולדר	25 במאי	אוסטריה ניקי לאודה	שווייץ קליי רגזוני	אוסטריה ניקי לאודה	איטליה פרארי
7	שוודיה גרנד פרי שוודיה	אנדרסטופ	8 ביוני	איטליה ויטוריו ברמבילה	אוסטריה ניקי לאודה	אוסטריה ניקי לאודה	איטליה פרארי
8	הולנד גרנד פרי הולנד	זנדוורט	22 ביוני	אוסטריה ניקי לאודה	אוסטריה ניקי לאודה	בריטניה ג'יימס האנט	בריטניה הסקת'-פורד
9	צרפת גרנד פרי צרפת	פול רישארד	6 ביולי	אוסטריה ניקי לאודה	גרמניה המערבית יוכן מס	אוסטריה ניקי לאודה	איטליה פרארי
10	בריטניה גרנד פרי בריטניה	סילברסטון	19 ביולי	בריטניה טום פרייס	שווייץ קליי רגזוני	ברזיל אמרסון פיטיפלדי	בריטניה מקלארן-פורד
11	גרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה	נורבורגרינג	3 באוגוסט	אוסטריה ניקי לאודה	שווייץ קליי רגזוני	ארגנטינה קרלוס ראוטמן	בריטניה ברבהאם-פורד
12	אוסטריה גרנד פרי אוסטריה	אוסטרייכרינג	17 באוגוסט	אוסטריה ניקי לאודה	איטליה ויטוריו ברמבילה	איטליה ויטוריו ברמבילה	בריטניה מרץ-פורד
13	איטליה גרנד פרי איטליה	מונצה	7 בספטמבר	אוסטריה ניקי לאודה	שווייץ קליי רגזוני	שווייץ קליי רגזוני	איטליה פרארי
14	ארצות הברית גרנד פרי ארצות הברית	וטקינס גלן	5 באוקטובר	אוסטריה ניקי לאודה	ברזיל אמרסון פיטיפלדי	אוסטריה ניקי לאודה	איטליה פרארי

דירוג האליפות עריכה

שיטת הניקוד עריכה

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מששת המקומות הראשונים. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון שש התוצאות הטובות מתוך שבעת המרוצים הראשונים בעונה ושש התוצאות הטובות מתוך שבעת המרוצים האחרונים בעונה.

מיקום	1	2	3	4	5	6
נקודות	9	6	4	3	2	1

אליפות הנהגים עריכה

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום	נהג	ארגנטינה	ברזיל	דרום אפריקה (1928–1994)	ספרד (1945-1977)	מונקו	בלגיה	שוודיה	הולנד	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	אוסטריה	איטליה	ארצות הברית	נקודות
1	אוסטריה ניקי לאודה	6	5	5	פרש	1	1	1	2	1	8	3	6	3	1	64.5
2	ברזיל (1968–1992) אמרסון פיטיפלדי	1	2	NC	DNS	2	7	8	פרש	4	1	פרש	9	2	2	45
3	ארגנטינה קרלוס ראוטמן	3	8	2	3	9	3	2	4	14	פרש	1	14	4	פרש	37
4	בריטניה ג'יימס האנט	2	6	פרש	פרש	פרש	פרש	פרש	1	2	4	פרש	2	5	4	33
5	שווייץ קליי רגזוני	4	4	16	NC	פרש	5	3	3	פרש	13	פרש	7	1	פרש	25
6	ברזיל (1968–1992) קרלוס פייס	פרש	1	4	פרש	3	8	פרש	5	פרש	2	פרש	פרש	פרש	פרש	24
7	דרום אפריקה (1928–1994) ג'ודי שכטר	11	פרש	1	פרש	7	2	7	16	9	3	פרש	8	8	6	20
8	גרמניה המערבית יוכן מס	14	3	6	1	6	פרש	פרש	פרש	3	7	פרש	4	פרש	3	20
9	צרפת פטריק דפלייה	5	פרש	3	פרש	5	4	12	9	6	9	9	11	7	פרש	12
10	בריטניה טום פרייס	12	פרש	9	פרש	פרש	6	פרש	6	פרש	פרש	4	3	6	NC	8
11	איטליה ויטוריו ברמבילה	9	פרש	פרש	5	פרש	פרש	פרש	פרש	פרש	6	פרש	1	פרש	7	6.5
12	צרפת ז'אק לאפיט	פרש	11	NC		DNQ	פרש		פרש	11	פרש	2	פרש	פרש	DNS	6
13	שוודיה רוני פטרסון	פרש	15	10	פרש	4	פרש	9	15	10	פרש	פרש	5	פרש	5	6
14	ארצות הברית מריו אנדרטי	פרש	7	17	פרש	פרש		4		5	12	10	פרש	פרש	פרש	5
15	ארצות הברית מארק דונהו	7	פרש	8	פרש	פרש	11	5	8	פרש	5	פרש	DNS			4
16	בלגיה ג'קי איקס	8	9	12	2	8	פרש	15	פרש	פרש						3
17	אוסטרליה אלן ג'ונס				פרש	פרש	פרש	11	13	16	10	5				2
18	צרפת ז'אן-פייר ז'רייה	DNS	פרש	פרש	4	פרש	פרש	פרש	פרש	8	14	פרש	פרש	פרש	פרש	1.5
19	בריטניה טוני ברייס				7		פרש	6	7	7	15	פרש	15	פרש	פרש	1
20	הולנד חייז ואן לנפ								10	15		6				1
21	איטליה ללה לומברדי			פרש	6	DNQ	פרש	פרש	14	18	פרש	7	17	פרש	DNS	0.5

אליפות היצרנים עריכה

בחישוב הנקודות הובאה בחשבון רק התוצאה הגבוהה ביותר שהושגה על נהג בקבוצה בכל מרוץ. התוצאות המודגשות הן התוצאות שנחשבו לחישוב הניקוד באליפות.

מיקום	יצרן	ארגנטינה	ברזיל	דרום אפריקה (1928–1994)	ספרד (1945-1977)	מונקו	בלגיה	שוודיה	הולנד	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	אוסטריה	איטליה	ארצות הברית	נקודות
1	איטליה פרארי	4	4	5	NC	1	1	1	2	1	8	3	6	1	1	72.5
2	בריטניה ברבהאם-פורד	3	1	2	(3)	3	3	2	4	14	2	1	14	4	פרש	54 (56)
3	בריטניה מקלארן-פורד	1	2	6	1	2	7	8	פרש	3	1	פרש	4	2	2	53
4	בריטניה הסקת'-פורד	2	6	פרש	פרש	פרש	פרש	10	1	2	4	8	2	5	4	33
5	בריטניה טירל-פורד	5	פרש	1	פרש	5	2	7	9	6	3	9	8	7	6	25
6	ארצות הברית Shadow-פורד	12	פרש	9	4	פרש	6	פרש	6	8	14	4	3	6	NC	9.5
7	בריטניה לוטוס-פורד	8	9	10	2	4	פרש	9	15	10	16	פרש	5	13	5	9
8	בריטניה מרץ-פורד	9	פרש	פרש	5	פרש	פרש	פרש	14	18	5	7	1	פרש	7	7.5
9	בריטניה ויליאמס-פורד	NC	11	NC	7	DNQ	פרש	14	12	11	פרש	2	פרש	14	DNS	6
10	ארצות הברית פרנלי-פורד	פרש	7	17	פרש	פרש		4		5	12	10	פרש	פרש	פרש	5
11	בריטניה היל-פורד				NC	DNQ	פרש	6	7	7	10	5	15	פרש	פרש	3
12	ארצות הברית פנסקה-פורד	7	פרש	8	פרש	פרש	11	5	8	פרש					9	2
13	בריטניה אנסיגן-פורד					DNQ	WD	WD	10	15	DNQ	6	12	12	פרש	1
—	בריטניה לולה-פורד	10	12	7		DNQ										0
—	בריטניה סורטיס-פורד	נפסל	10	פרש	8	פרש	10	16	פרש	13	11		10			0
—	בריטניה BRM	פרש	פרש	15	פרש	DNQ	9	13	פרש	17	WD	WD	פרש	פרש		0
—	ברזיל (1968–1992) פיטיפלדי-פורד	פרש	13	DNQ	פרש	DNQ	12	17	11	פרש	19	פרש	DNS	11	10	0
—	בריטניה לינקאר-פורד										17					0
—	ארצות הברית Shadow-מאטרה												פרש	פרש		0
—	יפן מאקי-פורד						WD	WD	DNS		DNQ	DNQ	DNQ	DNQ		0
—	ארגנטינה ברטה-פורד	WD	WD													0

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1975 בוויקישיתוף

תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.

הערות שוליים עריכה

^ Donohue dies after operation. Beaver County Times. (Pennsylvania, U.S.). UPI. 20 August 1975. p.D-4
^ Plane crash kills driver Graham Hill. Pittsburgh Press. (Pennsylvania, U.S.). UPI. 30 November 1975. p.D-1

הקודם: אמרסון פיטיפלדי	פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1975 ניקי לאודה	הבא: ג'יימס האנט

הקודם: מקלארן	אלופת העולם ליצרנים 1975 פרארי	הבא: פרארי

[1] Donohue dies after operation. Beaver County Times. (Pennsylvania, U.S.). UPI. 20 August 1975. p.D-4

[2] Plane crash kills driver Graham Hill. Pittsburgh Press. (Pennsylvania, U.S.). UPI. 30 November 1975. p.D-1

[1]

[2]