נינה קציר

נולדה במוגילב למשפחת גוטליב. בגיל 16 עלתה לארץ בגפה והתיישבה ברחובות, בבית סבה. נינה לקחה שיעורים פרטיים אצל אפרים קצ'לסקי בתקופה בה עבד בהוראה בגימנסיה.אפרים פטר אותה מתשלום על שיעוריו כיוון שחיבב אותה. השניים נישאו בפברואר 1938.

בסיום לימודיה בסמינר בית הכרם בירושלים, עבדה כמורה. לימדה עברית באולפנים לעולים חדשים ולימדה אנגלית בבתי ספר. כמורה לשפה האנגלית, התפרסמה בשיטות ההוראה המודרניות שפיתחה.

בעיתון ג'רוסלם פוסט הייתה בעלת טור שהוקדש לבעיות ההוראה בשפה זרה. בשנת 1973 כתבה את ספר ההסברה לתיירים "עברית עם חיוך" שראה אור בהוצאת משרד התיירות.

כרעיית נשיא המדינה יזמה מפגשים בין סופרי ילדים לבין ילדים. ביוזמתה נחגג בישראל שבוע הילד הבינלאומי, במסגרת פעילויותיו מספרות נשות דיפלומטים על ישראל לילדים בארץ מוצאן.

לאחר מלחמת יום הכיפורים חוללה סערה זוטא, כאשר יזמה חלוקה של אלפי גיליונות "פלייבוי" לחיילים שבחזית לאור בקשה של חיילים.^[1][2]

קציר פעלה במסגרת "קרן נורית" לזכר בתה וארגנה מטעמה פעילויות לרווחת בני נוער. ב-1978 הוקם לזכר הבת "המרכז העירוני לתיאטרון ע"ש נורית קציר" בירושלים.^[3] מוסדות נוספים נחנכו על שמה ובהם מועדון נוער מד"א ובית ספר לאחיות בבית החולים אסף הרופא.

לזוג קציר נולדו שלושה ילדים: נורית (1943-1965), מאיר קצ'לסקי (נולד ב-1945) ועירית.נורית, שחקנית, נחנקה למוות בשנתה משאיפת גז בבית הוריה בגיל 22.^[4] עירית (1953-1995) שמה קץ לחייה. מאיר שימש כפרופסור למתמטיקה בטכניון.

נינה קציר נפטרה בשנת 1986.^[5]

מדיה וקבצים בנושא נינה קציר בוויקישיתוף

• אריק בנדר, תמיד אשתו: נשות מנהיגים שעלו לכותרות, 7 באפריל 2011, ‏ nrg
• נינה קציר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)