העבודה-גשר

ב-18 ביולי 2019 הודיעו עמיר פרץ, יושב ראש העבודה, ואורלי לוי-אבקסיס, יושבת ראש גשר, על ריצה משותפת בבחירות.^[1] פרץ החליט כי הרשימה לא תתאחד עם מפלגות נוספות.^[2] בנוסף הודיע שלא יצטרף לממשלת נתניהו ושימליץ לנשיא על בני גנץ כמועמד להרכבת הממשלה.^[3]

סתיו שפיר פרשה ממפלגת העבודה והצטרפה לרשימת המחנה הדמוקרטי כיו"ר רשימת התנועה הירוקה, לצד יעל כהן פארן. גם יפעת ביטון מגשר עזבה למפלגת ישראל דמוקרטית. חברי הכנסת שלי יחימוביץ', אבי גבאי וטל רוסו הודיעו שיפרשו מפעילות פוליטית.

באוגוסט 2019 גילח עמיר פרץ את שפמו לאחר 47 שנים. הוא הסביר שעשה זאת כדי להבהיר שמפלגתו ומפלגת גשר בראשות אורלי לוי לא ישבו יחד עם נתניהו בממשלה בשום מצב: "החלטתי להסיר את השפם כדי שכל עם ישראל יבין בדיוק מה שאני אומר ויוכל לקרוא את שפתיי – לא אשב עם ביבי".^[4]

בבחירות לכנסת ה-22 זכתה הרשימה בשישה מנדטים.

ב-13 בינואר לקראת הבחירות לכנסת ה-23, החליטה העבודה-גשר לרוץ ברשימה משותפת יחד עם מרצ. הרשימות קבעו כי יפרדו לסיעות נפרדות, מיד לאחר הבחירות לכן מדובר כבלוק טכני בלבד. עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מוקמו במקומות הראשון והשני בהתאמה בבלוק המשותף, כאשר שאר חברי מרצ והעבודה משולבים בעשיריה הראשונה כזוגות באופן שווה. הרשימה המשותפת רצה עם הפתק "אמת".^[5]

מיד אחרי הבחירות ועל רקע מחלוקת סביב האפשרות של ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, התפצלה גשר לסיעה נפרדת, ובכך שיתוף הפעולה חדל להתקיים.

מצע הרשימה הוא חברתי-כלכלי ברובו והיא דוגלת בערכי שמאל חברתיים מובהקים בתחומי הדיור, הכלכלה, הבריאות והחינוך. הרשימה מציעה מתן סיוע לשכבות החלשות וחיזוק הפריפריה. במישור המדיני-ביטחוני הסיעה מאמינה בפתרון שתי המדינות.

עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה

אורלי לוי-אבקסיס, יו"ר מפלגת גשר

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

רשימת חברי המפלגה אשר נחברו ונכנסו לכנסת העשרים ושתיים:^[6]
מקרא:      העבודה,      גשר

1.       עמיר פרץ
2.       אורלי לוי-אבקסיס
3.       איציק שמולי
4.       מרב מיכאלי
5.       עמר בר-לב
6.       רויטל סויד

• אתר האינטרנט הרשמי של העבודה-גשר
• העבודה–גשר, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה