הכנסת העשרים ושתיים

ערך מורחב – הבחירות לכנסת העשרים ושתיים

תוצאות הבחירות עריכה

מאפייני חברי הכנסת עריכה

הכנסת העשרים ושתיים נבחרה רק כחמישה חודשים לאחר הבחירות לכנסת העשרים ואחת. לפיכך, רבות מהסיעות בחרו לשמור על סדר שמות חברי רשימותיהן, וגם במפלגות האחרות לא חלו שינויים מפליגים.

חברי כנסת חדשים עריכה

בכנסת העשרים ושתיים כיהנו שמונה חברי כנסת שלא כיהנו בכנסות קודמות:

• הרשימה המשותפת (3): וליד טאהא, ג'אבר עסאקלה, סאמי אבו שחאדה.
• ישראל ביתנו (2): אלכס קושניר, מרק איפראימוב.
• המחנה הדמוקרטי (1): יאיר גולן.
• ש"ס (1): משה אבוטבול.
• הימין החדש (1): מתן כהנא.

בנוסף כיהנו בכנסת העשרים ושתיים 8 חברי כנסת שכיהנו בכנסת בעבר, אך לא כיהנו בכנסת העשרים ואחת. נוספה עליהם חברת הכנסת סתיו שפיר שכיהנה בכנסת העשרים ואחת מטעם מפלגת העבודה הישראלית, והתפטרה מהכנסת (ההתפטרות היחידה בכנסת זו) כדי להתמודד במסגרת רשימת המחנה הדמוקרטי:

• הרשימה המשותפת (1): סעיד אלחרומי.
• ישראל ביתנו (1): חמד עמאר.
• המחנה הדמוקרטי (1): ניצן הורוביץ.
• העבודה-גשר (3): אורלי לוי-אבקסיס, עמר בר-לב, רויטל סויד.
• הימין החדש (2): איילת שקד, נפתלי בנט.

יהודים דתיים עריכה

בכנסת זו כיהנו 32 יהודים דתיים וחרדים. מתוכם 4 נשים:

• ש"ס (9): אריה דרעי, יצחק כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול.
• יהדות התורה (7): יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, יעקב טסלר, יעקב אשר, ישראל אייכלר.
• הליכוד (5): יולי אדלשטיין, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, שלמה קרעי, קטי שטרית.
• הבית היהודי-האיחוד הלאומי (4): רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ, מוטי יוגב, אופיר סופר.
• כחול לבן (4): חילי טרופר, אורית פרקש-הכהן, אלעזר שטרן, עומר ינקלביץ'.
• הימין החדש (2): נפתלי בנט, מתן כהנא.
• העבודה-גשר (1): רויטל סויד.

נשים עריכה

בכנסת זו כיהנו 28 נשים:

• כחול לבן (10): מיקי חיימוביץ', אורנה ברביבאי, יעל גרמן, אורית פרקש-הכהן, קארין אלהרר, מירב כהן, עומר ינקלביץ', פנינה תמנו-שטה, ר'דיר מריח, אורלי פרומן.
• הליכוד (9): מירי רגב, גילה גמליאל, ציפי חוטובלי, אתי עטייה, קרן ברק, יפעת שאשא-ביטון, שרן השכל, מיכל שיר, קטי שטרית.
• העבודה-גשר (3): אורלי לוי-אבקסיס, מרב מיכאלי, רויטל סויד.
• הרשימה המשותפת (2): עאידה תומא סלימאן, היבה יזבק.
• המחנה הדמוקרטי (2): סתיו שפיר, תמר זנדברג.
• ישראל ביתנו (1): יוליה מלינובסקי.
• הימין החדש (1): איילת שקד.

להט"בים עריכה

בכנסת זו כיהנו 5 להט"בים:

• כחול לבן (2): איתן גינזבורג, יוראי להב-הרצנו^[ו].
• הליכוד (1): אמיר אוחנה.
• העבודה-גשר (1): איציק שמולי.
• המחנה הדמוקרטי (1): ניצן הורוביץ.

לא-יהודים עריכה

בכנסת זו כיהנו 14 חברי כנסת לא יהודים, מתוכם 3 נשים:

• הרשימה המשותפת (12): איימן עודה, מטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מנסור עבאס, עאידה תומא סלימאן, וליד טאהא, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סאמי אבו שחאדה.
• כחול לבן (1): ר'דיר מריח.
• ישראל ביתנו (1): חמד עמאר.

מבחינה עדתית/דתית של חברי כנסת אלו:

• ערבים מוסלמים (9):^{[דרוש מקור]} איימן עודה, אחמד טיבי, מנסור עבאס, וליד טאהא, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי (בדואי), סאמי אבו שחאדה.
• ערבים נוצרים (2): מטאנס שחאדה, עאידה תומא סלימאן (אתאיסטית ממשפחה נוצרית-ערבית).^[2]
• דרוזים (3): ג'אבר עסאקלה, ר'דיר מריח (חברת הכנסת הדרוזית הראשונה בכנסת), חמד עמאר.

יוצאי מערכת הביטחון עריכה

בכנסת זו כיהנו 12 חברי כנסת בדרגות אלוף-משנה ומעלה בצה"ל:

• כחול לבן (5): בני גנץ, משה יעלון, גבי אשכנזי, אורנה ברביבאי, אלעזר שטרן.
• הליכוד (2): מירי רגב, יואב גלנט.
• הבית היהודי – האיחוד הלאומי (2): רפי פרץ, מוטי יוגב.
• העבודה-גשר (1): עמר בר-לב.
• המחנה הדמוקרטי (1): יאיר גולן.
• הימין החדש (1): מתן כהנא.

4 חברי כנסת נוספים מילאו תפקידים בכירים בזרועות הביטחון:

• כחול לבן (3): רם בן ברק – כיהן כמשנה לראש "המוסד", מיקי לוי ויואב סגלוביץ – כיהנו כניצבים במשטרת ישראל.
• הליכוד (1): אבי דיכטר – כיהן כראש השב"כ.

ראשי רשויות מקומיות לשעבר עריכה

בכנסת זו כיהנו 10 חברים שכיהנו בעבר כראשי עיריות ומועצות:

• כחול לבן (5): מאיר כהן (דימונה), מיכאל ביטון (ירוחם), יעל גרמן (הרצליה), אלון שוסטר (שער הנגב), איתן גינזבורג (רעננה)
• הליכוד (1): ניר ברקת (ירושלים)
• הרשימה המשותפת (1): סעיד אלחרומי (שגב שלום)
• ש"ס (1): משה אבוטבול (בית שמש)
• יהדות התורה (1): יעקב אשר (בני ברק)
• העבודה-גשר (1): עמיר פרץ (שדרות)

דוקטורים ופרופסורים עריכה

בכנסת זו כיהנו 9 בעלי תואר דוקטור. לא כיהן בכנסת זו בעל פרופסורה:

• הרשימה המשותפת (5): אחמד טיבי (רפואה), מטאנס שחאדה (מדעי המדינה), עופר כסיף (פילוסופיה פוליטית), יוסף ג'בארין (משפטים), מנסור עבאס (רפואת שיניים).
• הליכוד (3): יובל שטייניץ (פילוסופיה), שלמה קרעי (הנדסת תעשייה וניהול), יפעת שאשא-ביטון (חינוך).
• כחול לבן (1): יועז הנדל (היסטוריה).

עולים עריכה

בכנסת זו כיהנו 20 חברים שלא נולדו בישראל:

• ישראל ביתנו (6): אביגדור ליברמן, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, מרק איפראימוב
• הליכוד (6): יולי אדלשטיין, דוד ביטן, זאב אלקין, חיים כץ, קטי שטרית, שרן השכל
• כחול לבן (4): פנינה תמנו-שטה, איתן גינזבורג, מאיר כהן, יואל רזבוזוב
• ש"ס (2): יעקב מרגי, יוסי טייב
• יהדות התורה (1): יעקב ליצמן
• המחנה הדמוקרטי (1): אילן גילאון

קרובי משפחה עריכה

אחמד טיבי וגיסו אוסאמה סעדי כיהנו כחברי הכנסת מטעם מפלגת תע"ל בהרשימה המשותפת, בדומה לכנסות הקודמת.

• ב-10 באוקטובר 2019 התפצלה סיעת ימינה למרכיביה – סיעת הבית היהודי – האיחוד הלאומי וסיעת הימין החדש.

חקיקה עריכה

הכנסת העשרים ושתיים העבירה במהלך תקופת כהונתה שלושה חוקים. הראשון, תיקון הוראת שעה לחוק יסודות התקציב, שהעניק מספר סמכויות לוועדות הזמניות של הכנסת, שכיהנו עד השבעת הכנסת העשרים ושלוש, וזאת בשל אי הקמת הממשלה^[3].

שני החוקים הנוספים הם חוק התפזרות הכנסת ה-22^[4] והוראות לבחירות הכנסת ה-23^[5], שמטרתם הייתה להסדיר את הקדמת הבחירות ל-2 במרץ 2020 (ו' באדר ה'תש"ף). הבחירות הוקדמו בשמונה ימים מתוך מטרה להימנע מבחירות בפורים וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע והתקיימו ביום שני. הליך החקיקה הסתיים בשעות הלילה המאוחרות של 12 בדצמבר 2019 (אף שכבר הסתיים מנדט הכנסת להרכבת הממשלה, הליך החקיקה, כיוון שכבר החל, התמשך גם מעבר לחצות הלילה) ובכך החל תהליך מערכת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש.

חוסר יכולתה של ממשלת המעבר לבצע רפורמות במשרדי הממשלה השונים או להעביר בכנסת את תקציב המדינה לשנת 2020, והיותה של מדינת ישראל שרויה במשבר שלטוני זה לאורך זמן כה רב ובגירעון תקציבי, הביאו חברי כנסת שונים לתמוך בפומבי בתיקוני חקיקה שיאפשרו עריכת בחירות ישירות לראשות הממשלה בלבד, מבלי לפזר את הכנסת העשרים ושתיים ולערוך בחירות כלליות לכנסת העשרים ושלוש במועד (90 יום מרגע ההחלטה על בחירות חדשות), או בקיצור תקופת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש מקרוב ל-90 יום מהתפזרות הכנסת, לתקופה קצרה יותר של כ-45 יום או כ-60 יום. כמו כן, הציעו חברי כנסת שונים לבטל בחקיקה של הוראת שעה את יום השבתון הקבוע בחוק הבחירות לכנסת לכל יום שבו נערכות בחירות לכנסת, על מנת להפחית את עלות הבחירות למשק המדינה. למרות הצעות אלה של חברי הכנסת, טענה מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית כי מסיבות לוגיסטיות ולשם קיום הוראות שונות בחוק הבחירות לכנסת, שנועדו לשמור על תקינותו וטהרתו של הליך הבחירות, לא ניתן יהיה לקצר את תקופת 90 הימים לפני הבחירות הנקובה בחוק יסוד: הממשלה, וכן לא ניתן יהיה לבטל את יום השבתון ביום הבחירות^[6].