הסיירות מסדרת דויטשלנד

אוניית מערכה זוטא או אוניית-כיס למערכה (בגרמנית: Panzerschiff; באנגלית: Pocket battleship) הוא סוג של אוניות מלחמה שנבנו על ידי הרייכסמרינה (חיל הים) הגרמני בהתאם למגבלות שהוטלו בחוזה ורסאי. בגרמנית נקראו ספינות מסוג זה Panzerschiff ("אוניה משוריינת") ונודעו גם כאוניות מסוג דויטשלנד על שמה של האונייה הראשונה מסוג זה שהושלמה. אוניות אלו היו קטנות מאוניות מערכה, אך היו חמושות בתותחים גדולים משל סיירות משוריינות של אומות אחרות. בפברואר 1940 סיווג הקריגסמרינה מחדש את הספינות כסיירות כבדות. שלוש הספינות מסוג זה הושקו בין השנים 1931 ל-1934:

• דויטשלנד - בנובמבר 1939 שונה שמה לליצו (Lützow)^[1]
• אדמירל שר
• אדמירל גרף שפה

אוניות המערכה מסדרת דויטשלנד

אדמירל שר בגיברלטר ב-1936
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה
דגל הצי
סדרה	דויטשלנד
אוניות בסדרה	דויטשלנד (בנובמבר 1939 שונה שמה לליצו), אדמירל שר, אדמירל גרף שפה
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Kriegsmarinewerft Wilhelmshaven
הושקה	19 במאי 1931
תקופת הפעילות	1 באפריל 1933 – 4 במאי 1945 (12 שנים)
אחריתה	"דויטשלנד" / "ליצו" טובעה בידי אנשי צוותה ב-4 במאי 1945, "אדמירל גרף שפה" טובעה בידי אנשי צוותה ב-17 בדצמבר 1939 לאחר קרב נהר לה פלטה, "אדמירל שר" טובעה בהפצצה אווירית ב-9 באפריל 1945.
מידות
הֶדְחֶק	12,100 טון, 16,200 טון טעונה
אורך	186 מטר
רוחב	21.6 מטר
שוקע	7.4 מטר
נתונים טכניים
מהירות	53 קמ"ש
גודל הצוות	1,150
טווח שיוט	16,500 ק"מ במהירות 37 קמ"ש
הנעה	8 מנועי דיזל בהספק 52,050 כוח סוס
צורת הנעה	שני מדחפים
נתונים צבאיים
שריון	160 מ"מ בצריחי התותחים, 80 מ"מ בגוף, 40 מ"מ בסיפון
חימוש	6 תותחי 280 מ"מ בסוללה הראשית 8 תותחי 150 מ"מ 6 תותחי 105 מ"מ 8 תותחי נ"מ 37 מ"מ 10 תותחי נ"מ 20 מ"מ 8 צינורות טורפדו 533 מ"מ
מטוסים	2 מטוסים ימיים אראדו Ar 196 ומעוט אחד

על פי הסכם ורסאי הוגבלו הגרמנים לסף של 10,000 טונות ל"ספינות משורינות". מאחורי הגבלה זו עמד הרעיון להגביל את גרמניה כך שתבנה רק ספינות להגנת החופים, שלא יהוו אתגר בפני הכוחות הימיים העיקריים של בריטניה, צרפת וארצות הברית. גרמניה השתמשה במספר חידושים טכניים לבניית ספינות מלחמה חזקות במשקל מוגבל זה: בין החידושים היה שימוש נרחב בריתוך לחיבור רכיבי גוף האונייה זה לזה (בניגוד לשימוש במסמרות שהיה מקובל באותה עת), שלושה תותחים בצריחי החימוש העיקרי (בהם עשה שימוש לראשונה הצי האוסטרו-הונגרי באוניות מערכה מסוג טגתהופ ב-1912) ושימוש במנועי דיזל להנעה. חרף זאת, כל האוניות מסוג זה חרגו מהמשקל שנקבע בחוזה (תחילה נבנו כאוניות של 10,600 טון ובהמשך הוגדלו ל-12,100 טון), על אף שמטעמים פוליטיים משקלן המוצהר סולף תמיד ל-10,000 טון, כמוגבל בחוזה.

המאפיין הבולט בתכנון אוניות המערכה זוטא היה שהיו מצוידות בתותחים בעלי קוטר גדול דיו - קרי, 280 מ"מ (11 אינץ') - כדי לגבור על כל סיירת אויב שתהא מהירה מספיק כדי לתפוס אותן, ועם זה היו מהירות מספיק כדי להימלט מכל אוניית אויב חזקה שיכלה להטביען, למעט מספר סיירות קרב בריטיות ויפניות שנבנו מחדש כאוניות מערכה מהירות. הגרמנים ידעו שמצב זה לא יאריך, אך קיוו ליתרון זמני. לאוניות מסוג דויטשלנד הייתה מהירות של 28.5 קשר, שהייתה כבר איטית מדי בתחילת מלחמת העולם השנייה, שמונה שנים בלבד לאחר השקתה של הספינה הראשונה מסוג זה. הטווח המרבי של אונייה כזו היה 16,500 ק"מ.

עיקרון דומה שימש כבסיס לדור של אוניות שנבנו לפני מלחמת העולם הראשונה, סוג אוניות שנקראו סיירות מערכה, אף שאלו היו דומות בגודלן לאוניות מערכה. מפקדי הצי השתמשו בפועל בסיירות הקרב כשהן פועלות יחד עם הדרדנוטים בעלי ההגנה הטובה יותר, והם סבלו אבדות קשות כאשר נחשפו לאש ארטילריה כבדה (ראו קרב יוטלנד).

הקריגסמרינה, שערב מלחמת העולם השנייה עמד במרחק של שנים מהשגת צי גדול, נזהר לא לחזור על אותה טעות ובמהלך המלחמה הייתה כוונה להשתמש באוניות המערכה זוטא אך ורק לפשיטות. בשתי שנות המלחמה הראשונות היו אוניות המערכה זוטא יריבות קשות מאוד לציי בעלות הברית; חימושן הכבד יכול היה להכריע את רוב אוניות הליווי שהיו קטנות מהן בהרבה, ומהירותן הרבה איפשרה להן להימנע מקרב בו לא היו מעוניינות, עם אוניות גדולות מהן. אכן, ההוראה לאוניות המערכה זוטא הייתה להימנע מקרבות עם ספינות אויב - אלא אם הן היו חזקות מהן.

"אדמירל גרף שפה" הטביעה או לכדה תשע ספינות סוחר בריטיות (סך הכל 50,089 טון), לפני שנלכדה על ידי שלוש סיירות בריטיות נחותות ממנה ב-13 בדצמבר 1939 בפתח ריו דה לה פלטה שבאורוגוואי. בקרב נהר לה פלטה הצליחה "אדמירל גרף שפה" לפגוע בסיירת הכבדה אקזטיר ולהסב לה נזק כבד, שהכריח אותה לפרוש מהקרב, אך האונייה הגרמנית נפגעה אף היא במידה משמעותית. "גרף שפה" הצליחה להגיע לנמל מונטווידאו, אך הייתה חייבת לעזוב תוך 72 שעות על פי חוקי הנייטרליות הבינלאומיים שבהם הייתה מחויבת אורוגוואי כמדינה נייטרלית. מפקד ה"גרף שפה" היה בטוח שמחוץ לנמל ממתין לו כוח עדיף, ולפיכך החליט, ב-17 בדצמבר, להטביע את אונייתו. קפיטן האונייה, האנס לנגסדורף, התאבד שלושה ימים לאחר מכן.

"אדמירל שר" ביצעה מספר פשיטות באוקיינוס האטלנטי הצפוני. ב-5 בנובמבר 1940 איתרה האונייה את השיירה HX84, שהייתה בדרכה לבריטניה. השיירה לוותה בידי אוניית סוחר חמושה אחת בלבד, בשם ג'רוויס ביי. למרות חוסר האיזון המוחלט ביחסי הכוחות הסתערה ה"ג'רוויס ביי" על האונייה הגרמנית. "אדמירל שר" הטביעה את האונייה הבריטית תוך 20 דקות, והצליחה להטביע חמש אוניות סוחר אחרות, אך שאר אוניות השיירה הצליחו להתחמק, הודות לגבורתה של ה"ג'רוויס ביי". מפקד האונייה הבריטית זכה לעיטור צלב ויקטוריה על גבורתו.

"אדמירל שר" המשיכה במסע דרומה, ואף הגיעה לאוקיינוס ההודי, תוך שהיא מטביעה אוניות סוחר בדרך. לאחר שהבריטים הצליחו לאתר את מיקומה נמלטה האונייה חזרה לגרמניה, והצליחה להגיע חזרה לקיל ב-1 באפריל 1941. משימותיה בהמשך המלחמה היו מוצלחות הרבה פחות, והיא פעלה בעיקר באזור הים הבלטי והים הצפוני. ב-9 באפריל 1945 טובעה בהפצצה אווירית.

"דויטשלנד", ששמה שונה כאמור ל"ליצו" (Lützow), פעלה גם היא בעיקר בים הבלטי ובים הצפוני. היא נפגעה פעמים רבות בהתקפות מטוסים וצוללות, ובילתה זמן רב בתיקונים. ב-4 במאי 1945 טובעה בידי אנשי צוותה.