בחירת דראפט טריטוריאלית ב-NBA

בחירת דראפט טריטוריאלית היא סוג של בחירת דראפט שהייתה נהוגה בליגת ה-NBA בין העונות 1950–1965. בשנים הראשונות של ה-NBA, מאחר שהקבוצות התקשו לבסס קהל אוהדים קבוע, הנהיגה הליגה את "חוק הבחירה הטריטוריאלית" - חוק המאפשר לקבוצות לצרף שחקני מכללות מאותו האזור, בהנחה שהם מוכרים לאוהדים המקומיים ויזכו לתמיכתם. לפני הדראפט, כל קבוצה יכלה לוותר על בחירת הדראפט הראשונה שלה, ולהמירה בשחקן מכללות מקומי שתבחר.^[1] נקבע שהמרחק בין המכללה בה לומד השחקן לבין הקבוצה הבוחרת בו לא יעלה על 50 מיל (כ-80 ק"מ).^[2] אף על פי שהבחירות הטריטוריאליות נבחרו לפני הדראפט, הן לא נחשבו כבחירות הראשונות בדראפט; בכל דראפט, הבחירה הראשונה שאינה טריטוריאלית היא שנחשבת לבחירה הראשונה.^[3]

מתוך 23 השחקנים שנבחרו כבחירה טריטוריאלית, 12 הונצחו בהיכל התהילה של הכדורסל. טום היינסון, וילט צ'מברלין, אוסקר רוברטסון, פול אריזין וג'רי לוקאס הם הבחירות הטריטוריאליות היחידות שזכו בתואר רוקי העונה.^[4] צ'מברלין (4 פעמים) ורוברטסון זכו במהלך הקריירה גם בתואר ה-MVP של העונה הסדירה.^[5] פילדלפיה ווריורס היא הקבוצה בעלת מספר הבחירות הטריטוריאליות הגבוה ביותר, עם שבע בסך הכול. הדראפטים של 1953 ו-1965 (האחרון בו נכללו בחירות טריטוריאליות) היו היחידים בהם נבחרו שלושה שחקנים בבחירות טריטוריאליות - יותר מכל דראפט אחר. הפעמים היחידות בהן אף קבוצה לא ניצלה את חוק הבחירה הטריטוריאלית היו בדראפטים של 1954, 1957 ו-1961.