תיארוך

תיארוך רדיומטרי כולל שיטות שונות המבוססות על ידיעת קצב הדעיכה הרדיואקטיבית של איזוטופים טבעיים, ושיעורו של קצב זה בעת המדידה. בין שיטות התיארוך הרדיומטרי:

• תיארוך פחמן-14 - משמש לתיארוך ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים שיש בהם חומרים אורגניים, יעיל לתיארוך עד טווח של כ-60,000 שנים.
• תיארוך אורניום-תוריום - משמש לתיארוך ממצאים מבוססי פחמן לטווחים של מאות אלפי שנים.
• תיארוך אשלגן-ארגון - משמש לתיארוך סלעים ומינרלים בטווח ארוך של מיליוני שנים. נגזרת של שיטה זו היא תארוך ארגון-ארגון, המשמש לתיארוך של גילים צעירים יותר.
• תיארוך איזוכרון.
• תיארוך רובידיום-סטרונציום(אנ') מבוסס על התפרקות בטא של רובידיום-87 לסטרונציום-87, עם זמן מחצית חיים של 50 מיליארדי שנים בקירוב. עושים שימוש בשיטה זו על מנת לתארך סלעי יסוד וסלעים מותמרים, כמו גם לתיארוך של דגימות מהירח. תיארוך רובידיום-סטרונציום אינו מדויק כמו תיארוך אורניום-עופרת, עם טעויות של 30 עד 50 מיליוני שנים עבור דגימה בת 3 מיליארדי שנים.

• תיארוך באמצעות טבעות עצים (דֶּנְדְּרוֹכְּרוֹנוֹלוֹגְיָה) - שיטה המבוססת על מדידות עוביין של טבעות עצים שנתיות, יעילה לתיארוך בטווח של עד כ-11,000 שנים.
• טיפולוגיה - קביעת גילם של ממצאים ארכאולוגיים שנתגלו באתרים שונים, על פי טיפוסי כלים שזוהו כמאפיינים תקופות מסוימות.
• סטרטיגרפיה - שיטת תיארוך ארכאולוגי המתבססת על ההנחה ששרידי תרבות האדם מצטברים באתר זה על גבי זה, כאשר השרידים הקדומים מצויים מתחת לשרידים המאוחרים להם.
• מגנטוסטרטיגרפיה - טכניקת מתאם גיאופיזית המשמשת לתיארוך רצפים מסלעי משקע וולקניים. השיטה פועלת על ידי איסוף דגימות וניתוחן כדי לקבוע את הקוטביות של השדה המגנטי של כדור הארץ בזמן שנוצרה השכבה.
• מאובן מנחה - מאובן של בעל חיים או צמח שהתקיים בתפוצה גאוגרפית רחבה אך שרד זמן קצר יחסית, והימצאותו מאפשרת לתארך שכבות גאולוגיות. בארכאולוגיה משמש המונח לציון סגנון או טכנולוגיה המאפיינים תקופה או תרבות ארכאולוגית מסוימת.
• תיארוך אובסידיאן באמצעות מיום.

• גאוכרונולוגיה
• תיארוך מצטבר