שלמה בן-צבי

יליד אנגליה. עלה לישראל בשנות ה-70 ולמד בישיבת מרכז הרב. מוסמך לרבנות ובעל תואר ראשון בפילוסופיה ובמתמטיקה. נשוי לשרה ג'ו, בתו של קונרד מוריס, מעשירי יהודי בריטניה. מתגורר באפרת שבגוש עציון. לפני שהחל לרכוש ערוצי תקשורת, פעל בתחומי הנדל"ן וההיי-טק.^[2]

בן-צבי החל את פעילותו בתחום התקשורת בישראל כשהקים עם רון לאודר את ערוץ התכלת, בכוונה ליצור ערוץ טלוויזיה של תוכני יהדות.^[3] הערוץ פעל במשך כשלוש שנים, שבמהלכן הועסקו בו עובדים רבים והקונספט שלו שונה מספר פעמים. בסופו של דבר הערוץ הפסיק לייצר הפקות מקור ועבר למתכונת מצומצמת. הוא נסגר סופית לאחר שקבוצתו של בן-צבי זכתה במכרז להקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי ייעודי למורשת ישראל.

במאי 2003 רכש יחד עם לאודר את עיתון "הצופה". בנובמבר באותה שנה רכש 20% ממניות ערוץ 10, שאותן מכר לאחר כשנה, כשנמנע ממנו להשפיע על התוכן והניהול העסקי של הערוץ.

היה מבעלי ערוץ 10 בין דצמבר 2003 לפברואר 2005.

ב-2004 רכש את העיתונים "מקור ראשון" ו"נקודה". כחצי שנה אחרי רכישת 'מקור ראשון' החל במהלך של שינוי בעיתון, הוספת חלקים ומדורים ומינוי עורכים חדשים. הוא פיטר את אמנון שומרון, שיבץ במקומו את אמנון לורד כעורך ראשי בפועל, ומינה את אורי אליצור, אז עורך "נקודה", לעורך משנה. במקומו ב"נקודה" העמיד את מוטי קרפל.

בספטמבר 2005 זכה במכרז להפעלת ערוץ המורשת אולם הערוץ לא עלה לאוויר. לאור העיכובים בהפעלת הערוץ שללה המועצה לשידורי כבלים ולווין את רישיון הערוץ באוגוסט 2007.

בשנים 2006–2007 הוציאה לאור קבוצת "הירש מדיה" שבבעלותו, חינמון יומי בשם "ישראלי" שהופץ ברכבת ישראל, בתחנות אגד ובמקומות הומי אדם. שלדון אדלסון היה שותפו של בן-צבי במיזם זה, אך השותפות התפרקה עקב סכסוך שפרץ בין השניים, ואדלסון הקים את ישראל היום. בעקבות תחרות זו נסגר "ישראלי" בינואר 2008.

בנובמבר 2006 הגיש שלדון אדלסון תביעה על סך 10.7 מיליון ₪ נגד בן-צבי בטענת גזל.^[4] במאי 2007 אישר בית המשפט להעמיד את סכום התביעה על 42 מיליון ש"ח ולמחרת הגיש בן-צבי תביעה שכנגד בסכום 12 מיליון ש"ח. בדצמבר 2012 בוטלו התביעות ההדדיות והצדדים הגיעו לפשרה.

באפריל 2007 התמנה לעורך אחראי של מקור ראשון.

במחצית השנייה של 2008 הוציא לאור את המגזין ביזנסוויק ישראל שנסגר לאחר כ-30 גליונות.

במרץ 2009 התמנה לעורך ראשי של מקור ראשון, תפקיד אותו מילא עד אפריל 2014.

בן-צבי מזוהה עם קבוצת "מנהיגות יהודית" של משה פייגלין. במסגרת זו הוא היה חבר במרכז הליכוד, אך עזב אותו כשרכש את ערוץ 10, בנימוק שצריכה להיות הפרדה בין המדיה לפוליטיקה.^[5]

לאחר סגירתו של כתב העת "נקודה", באפריל 2010 החל להוציא לאור את המגזין סגולה, "מגזין ישראלי להיסטוריה". אשתו, שרה ג'ו, היא העורכת הראשית של המהדורה האנגלית.

בספטמבר 2012 הגיע בן-צבי להבנות עם חברת "מעריב הוצאת מודיעין" על רכישת העיתון מעריב, אתר האינטרנט ונכסים נוספים על ידו, תמורת כ-70 מיליון ש"ח.^[6] ב-23 באוקטובר אישר בית המשפט רשמית את הרכישה.

במרץ 2013 התמנה לעורך מעריב, תפקיד אותו מילא עד אפריל 2014.

במרץ 2014 הגיש בקשה להקפאת הליכים כנגד מעריב,^[7] מקור ראשון והערבויות שנתן לחברות. בית המשפט נענה לבקשה ואישר את מכירת עיתון מעריב לאלי עזור ואת עיתון מקור ראשון לשלדון אדלסון.

בינואר 2019 הודיע בן צבי על מועמדותו למקום ברשימת הבית היהודי בבחירות לכנסת העשרים ואחת, אך הוא לא נבחר להתמודד מטעם המפלגה.

ב-31 באוגוסט 2023 הכריז על התמודדותו לראשות המועצה המקומית אפרת במהלך הבחירות המקומיות בישראל.^[8]

בן-צבי משמש כדירקטור ב-18 חברות פרטיות

כנגד שתיים מהחברות אשר בשליטת שלמה בן-צבי, מקור ראשון המאוחד וביזנס השבועון הישראלי, הוגשו תביעות חוב בסך 75 מיליון ש"ח עקב פעילות עסקית בתקופת השליטה בעיתון מעריב ובעיתון מקור ראשון.^[9]

ביוני 2014 נפטר חמיו של בן צבי ובעקבות כך לא התאפשרה יותר העברת כספים למערכות העיתונים שבשליטת המשפחה. במהלך המחצית השנייה של 2014 העביר בן צבי את השליטה במעריב לידי אלי עזור ואת אתר nrg לידי שלדון אדלסון. בידי משפחתו של בן צבי נותרה השליטה ב-11 השבועונים והירחונים אשר במקור היו שייכים לקבוצת מעריב: את, מעריב לנוער, להיות הורים, מעריב לילדים, הזמן הירוק, National Geographic, אותיות לילדים, נשים, National Geographic Kids, עיצוב ודיור, סגולה ו-Big Time. כתבי העת יוצאים לאור על ידי חברת "תכלת תקשורת" בניהולו של עקיבא גולדבלום, אחיו של בן-צבי, ובשליטתה של שרה ג'ו, אשתו.^[10] לאחר העברת השליטה בעיתונים העתיקו בן-צבי ומשפחתו את מקום מגוריהם לבוסטון, שם למד ב-Kennedy School באוניברסיטת הרווארד. באוגוסט 2015 שב לארץ עם משפחתו וחזר לפעילות ב'תכלת תקשורת'.

• חנן עמיאור, גויים של שבת, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2004
• רוני קורן-דינר, "תלמדו מהאמריקאים: הכי טוב חינם", באתר הארץ, 15 בפברואר 2006
• לי-אור אברבך, ‏שלמה בן-צבי: "לא פיטרתי את בן כספית; ליאורה? רכלנית", באתר גלובס, 16 בינואר 2014
• נתי טוקר, נפל בין השורות | למה נעלם שלמה בן צבי?, באתר TheMarker‏, 2 באוקטובר 2014