ריינג'ר 2

ריינג'ר 2 הייתה שייכת לבלוק 1 של גשושיות הריינג'ר והייתה זהה כמעט לחלוטין לריינג'ר 1. היא הייתה בעלת בסיס משושה ברוחב 1.5 מטרים עליו הורכבו מוטות אלומיניום בצורה חרוטית לגובה 4 מטרים. שני לוחות סולאריים באורך 5.2 מטרים הורכבו על הבסיס ונפרשו לאחר השיגור. אנטנה מתכוונת הורכבה בתחתית הבסיס. הכלים המדעיים ושאר הרכיבים הורכבו על הבסיס ומוטות האלומיניום. הכלים כללו: טלסקופ ליימן־אלפא, מגנטומטר אדי־רובידיום, מנתח אלקטרוסטטי, גלאי חלקיקי אנרגיה לטווח בינוני, שני טלסקופים, תא מיינן לקרינה קוסמית, גלאי אבק קוסמי וסופרי סיניטילציית קרני־X קוסמיות.

מערכת התקשורת כללה אנטנה לטווח רחוק, אנטנה לטווח בינוי ושני משדרים. האנרגיה החשמלית סופקה על ידי שני לוחות סולאריים, סוללה במשקל 53.5 ק"ג ומספר סוללות קטנות על חלק מהכלים. השליטה בגשושית הושגה באמצעות בקר זמן, חיישני ארץ ושמש, גירוסקופים ומנועים קטנים. הטמפרטורה נשמרה בצורה פאסיבית באמצעות לוחות זהב, צבע לבן ומשטחי אלומיניום מלוטשים.

ריינג'ר 2 שוגרה למסלול חנייה ארצי במסלול לווייני נמוך ב-18 בנובמבר 1961, אך עקב כשל טכני שלב האג'ינה של המשגר לא הופעל ולכן הגשושית לא הוכנסה למסלולה המתוכנן ונשארה במסלול הנמוך. מסלולה דעך והיא שבה לאטמוספירה ב־20 בנובמבר 1961.

מדיה וקבצים בנושא ריינג'ר 2 בוויקישיתוף

• ריינג'ר 2 במסד הנתונים NSSDC (באנגלית)
• היסטוריה של תוכנית ריינג'ר 1977 (באנגלית)