צביר פגסוס

הצביר התגלה בשנת 1746 על ידי האסטרונום הצרפתי ממוצא איטלקי ג'ובאני דומניקו מראלדי (שגילה גם את הצביר M2) ותואר על ידו כ"כוכב מעורפל המורכב מהרבה כוכבים". בשנת 1764 כלל אותו שארל מסיה בקטלוג מסיה כערפילית חסרת כוכבים, אך ציין שמדובר באותו עצם שזוהה על ידי מראלדי. בשנת 1783 זיהה האסטרונום ויליאם הרשל שזהו צביר.

בשנת 1927 זוהתה ערפילית פלנטרית בתוך הצביר בצילום שבוצע במצפה הר וילסון. זוהי אחת הערפיליות הפלנטריות הבודדות שהתגלו עד היום בתוך צביר כדורי. בשנת 1984 זוהה מקור של קרינת X במרכז הצביר ובשנת 2001 גילה טלסקופ החלל צ'נדרה שלמעשה יש שני מקורות של קרינת X בליבת הצביר.^[2]

בהירותו של הצביר היא מדרגה 6.2 וניתן להבחין ללא ציוד עזר רק בתנאי תצפית מיטביים. במשקפת הוא נראה ככתם מעורפל ורק באמצעות טלסקופ בינוני ניתן להבחין בכוכביו הבהירים ביותר של הצביר שבהירותם היא מדרגה 12.5. בשל דחיסותו הרבה במרכז, הצביר נראה בציוד חובבים קטן בהרבה מגודלו האמיתי - כשליש בתצפית ישירה וכשני שלישים בצילום ארוך חשיפה.

הצביר קל מאוד לזיהוי והוא נמצא כ-4 מעלות מצפון-מערב לכוכב ε בפגסוס (אניף) בהמשך הקו המחבר אותו עם הכוכב θ בפגסוס.

קוטרו של M15 הוא כ-175 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-33,600 שנות אור כך שגודלו הזוויתי הוא כ-18 דקות קשת - יותר ממחצית גודלו הזוויתי של הירח המלא. הצביר דחוס ביותר - מחצית ממסתו המוערכת בכ-450,000 מסות שמש מרוכזת ברדיוס של כ-10 שנות אור בלבד סביב מרכזו. לא ידוע האם במרכז הצביר נמצא חור שחור, אך הפליטה של קרינת X מליבתו עשויה להצביע על קיומו של חור שחור בינוני.

עד היום התגלו בצביר 112 כוכבים משתנים, רובם משתני RR בנבל. כמו כן התגלו בצביר 9 פולסארים, אחד מהם מקיף כוכב נייטרונים נוסף והזוג מציג תופעות של תורת היחסות הכללית כמו גלי כבידה.

עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא פי 300,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F3.

מדיה וקבצים בנושא צביר פגסוס בוויקישיתוף

• M15 בקטלוג מסיה באתר SEDS.
• צביר פגסוס, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים