פרסי גביע העולם בכדורגל

פרסים הניתנים לשחקנים ולקבוצות בטורנירי גביע העולם בכדורגל

בסוף כל טורניר גמר של המונדיאל, מוענקים מספר פרסים לשחקנים ולנבחרות שהצטיינו בהיבטים שונים של המשחק.

פרסים עריכה

  • כיום ישנם חמישה פרסים המוענקים לאחר הטורניר, לפי שיקול דעתה של הוועדה הטכנית של פיפ"א:[1]
    • כדור הזהב (השם הרשמי: "כדור הזהב של אדידס") לשחקן המצטיין של הטורניר, הוענק לראשונה ב־1982;
    • מגף הזהב (השם הרשמי: "מגף הזהב של אדידס", עד 2006 נקרא "נעל הזהב של אדידס) לכובש השערים המצטיין של הטורניר, הוענק לראשונה ב־1982;
    • כפפת הזהב (השם הרשמי: "כפפת הזהב של אדידס", עד 2006 נקרא "פרס לב יאשין") לשוער המצטיין של הטורניר, הוענק לראשונה ב־1994;
    • פרס השחקן הצעיר של פיפ"א (עד 2010 נקרא "פרס השחקן הצעיר המצטיין") לשחקן הטוב ביותר שהיה מתחת גיל 21 בתחילת השנה הקלנדרית, הוענק לראשונה ב־2006;
    • פרס המשחק ההוגן של פיפ"א לנבחרת עם המאזן הטוב ביותר מבחינת נקודות משמעת, מבין הנבחרות שהעפילו לשלב הנוקאאוט, הוענק לראשונה ב־1970.
  • ישנו כיום פרס אחד המוענק במהלך הטורניר, לפי הצבעה פתוחה הנערכת באתר פיפ"א:
    • שחקן המשחק (השם הרשמי: "שחקן המשחק של באדוויזר", עד 2018 נקרא "איש המשחק") לשחקן המצטיין בכל משחק במהלך הטורניר, הוענק לראשונה ב־2002.
  • ישנם כיום שני פרסים המוענקים לאחר הטורניר, לפי הצבעה פתוחה שנערכת באתר פיפ"א:
    • שער הטורניר (השם הרשמי: "שער הטורניר של יונדאי") לשער הטוב ביותר של הטורניר, הוענק לראשונה ב־2006;
    • הנבחרת המבדרת ביותר לנבחרת שבידרה את הצופים יותר מכל נבחרת אחרת, הוענק לראשונה ב־1994.
  • בין השנים 1994–2006 ניתן פרס אחד נוסף:
    • נבחרת הטורניר לקבוצת השחקנים הטובה ביותר בטורניר, שנבחרה על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א.

כדור הזהב עריכה

כדור הזהב הוא פרס המוענק לכדורגלן הטוב ביותר בכל מונדיאל, שנבחר מתוך רשימה המחוברת על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א, וממנה נבחר הזוכה על ידי נציגי התקשורת. השחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בהצבעת אנשי התקשורת מקבלים את פרסי כדור הכסף וכדור הארד של אדידס בהתאמה. הפרס בצורתו הנוכחית הוענק לראשונה במונדיאל 1982 בחסות אדידס ופראנס פוטבול.

הזוכים עריכה

מונדיאלכדור הזהבכדור הכסףכדור הארד
1982איטליה פאולו רוסיברזיל פלקאוגרמניה קרל היינץ רומיניגה
1986ארגנטינה דייגו מראדונהגרמניה הרלד שומאכרדנמרק פרבן אלקיאר לארסן
1990איטליה סלבטורה סקילאצ'יגרמניה לותר מתאוסארגנטינה דייגו מראדונה
1994ברזיל רומאריואיטליה רוברטו באג'ובולגריה חריסטו סטויצ'קוב
1998ברזיל רונאלדוקרואטיה דאבור שוקרצרפת ליליאן תוראם
2002גרמניה אוליבר קאןברזיל רונאלדוקוריאה הדרומית הונג מיונג-בו
2006צרפת זינדין זידאןאיטליה פאביו קנבארואיטליה אנדראה פירלו
2010אורוגוואי דייגו פורלאןהולנד וסלי סניידרספרד דויד וייה
2014ארגנטינה ליונל מסיגרמניה תומאס מילרהולנד אריין רובן
2018קרואטיה לוקה מודריץ'בלגיה אדן הזארצרפת אנטואן גריזמן
2022ארגנטינה ליונל מסיצרפת קיליאן אמבפהקרואטיה לוקה מודריץ'

זכיות לפי מדינה עריכה

לאוםזהבכסףארדסך הכול
ארגנטינה3014
איטליה2215
ברזיל2204
גרמניה[א]1315
צרפת1124
קרואטיה1113
אורוגוואי1001
הולנד0112
בלגיה0101
בולגריה0011
דנמרק0011
קוריאה הדרומית0011
ספרד0011

זכיות לא רשמיות עריכה

ביולי 1978 פאנל של 23 מומחים שהורכב משחקני עבר, מאמנים ואנשי תקשורת, בחר במירב קולות במריו קמפס הארגנטינאי לשחקן הטוב ביותר במונדיאל 1978, והוא מוזכר כזוכה בכדור הזהב של מונדיאל זה באתר RSSSF.[2]

מונדיאלכדור הזהבכדור הכסףכדור הארד
1978ארגנטינה מריו קמפסאיטליה פאולו רוסיברזיל דירסאו

נעל הזהב עריכה

פרס נעל הזהב במונדיאל מוענק למלך השערים של כל מונדיאל, החל ממונדיאל 1982. תואר מלך השערים הוכר כבר במונדיאל 1930 שהיה הראשון. במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית הוענקו פרסי נעל הכסף ונעל הברונזה לשחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בטבלת המבקיעים. מאז 1994 מופעל כלל ולפיו במקרה שיש שוויון בין שחקנים במספר השערים הבכיר יותר הוא זה שלזכותו מספר גבוה יותר של בישולים. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א היא זו הקובעת האם מסירה כלשהי נחשבת כאסיסט או לא. אם גם במצב זה יש שוויון יוענק הפרס לשחקן שהשתתף בפחות דקות משחק.

זוכי התארים והפרסים הם[3]:

מלך השערים
מונדיאלמקום ראשוןשעריםמקום שנישעריםמקום שלישישערים
1930ארגנטינה גיז'רמו סטאבילה8אורוגוואי פדרו סאה5ארצות הברית ברטראנד פייטנוד4
1934צ'כוסלובקיה אולדז'יך ניידלי5[א]גרמניה הנאצית (1933–1935) אדמונד קונן
איטליה אנג'לו סקיאביו
4
1938ברזיל לאונידאס7[ב]הונגריה ג'רג' שארושי
הונגריה גיולה ז'נגלר
ממלכת איטליה סילביו פיולה
5
1950ברזיל אדמיר9[ג]אורוגוואי אוסקר מיגס5אורוגוואי אלסידס גיג'ה
ברזיל צ'יקו
ספרד 1939 אסטניסלאו באסורה
ספרד 1939 טלמו סארה
5
1954הונגריה שנדור קוצ'יש11שווייץ יוזף הגי
גרמניה מקס מורלוק
אוסטריה אריך פרובסט
6
1958צרפת ז'יסט פונטיין13ברזיל פלה
גרמניה המערבית הלמוט ראן
6
1962ברזיל גארינצ'ה
ברזיל ואוה
צ'ילה לאונל סאנצ'ס
יוגוסלביה דראז'ן ירקוביץ'
ברית המועצות ולנטין איבנוב
הונגריה פלוריאן אלברט
4
1966פורטוגל אאוזביו9גרמניה הלמוט האלר6גרמניה פרנץ בקנבאואר
הונגריה פרנץ בנה
אנגליה ג'ף הרסט
ברית המועצות ואלרי פורקויאן
4
1970גרמניה גרד מילר10ברזיל ז'אירזיניו7פרו תאופילו קוביאס5
1974פולין גז'גוז' לאטו7הולנד יוהאן ניסקנס
פולין אנדז'יי שארמאץ'
5
1978ארגנטינה מריו קמפס6פרו תאופילו קוביאס5הולנד רוב רנסנברינק5
נעל הזהב
מונדיאלנעל הזהבשעריםנעל הכסףשעריםנעל הארדשערים
1982איטליה פאולו רוסי6גרמניה קרל היינץ רומניגה5ברזיל זיקו4
1986אנגליה גארי לינקר6ספרד אמיליו בוטראגניו
ברזיל קארקה
ארגנטינה דייגו מראדונה
5
1990איטליה סלבטורה סקילאצ'י6צ'כוסלובקיה תומאש סקורהבי5קמרון רוז'ה מילה
אנגליה גארי לינקר
4
1994רוסיה אולג סלנקו[ד]
בולגריה חריסטו סטויצ'קוב
6[ה]שוודיה קנט אנדרסון
ברזיל רומאריו
5[ו]
1998קרואטיה דאבור שוקר6ארגנטינה גבריאל בטיסטוטה
איטליה כריסטיאן ויירי
5
2002ברזיל רונאלדו8[ז]גרמניה מירוסלב קלוסה
ברזיל ריבאלדו
5
2006גרמניה מירוסלב קלוסה5ארגנטינה הרנן קרספו3[ח]ברזיל רונאלדו3[ח]
מגף הזהב
מונדיאלמגף הזהבשעריםמגף הכסףשעריםמגף הארדשערים
2010גרמניה תומאס מילר5[ט]ספרד דויד וייה5[ט]הולנד ווסלי סניידר5[ט]
2014קולומביה חאמס רודריגס6גרמניה תומאס מילר5ברזיל ניימאר4[י]
2018אנגליה הארי קיין6צרפת אנטואן גריזמן4[י"א]בלגיה רומלו לוקאקו4[י"א]
2022צרפת קיליאן אמבפה8ארגנטינה ליונל מסי7צרפת אוליבייה ז'ירו4[י"ב]
  1. ^ בתחילה פיפ"א זקפה לזכותו של ניידלי ארבעה שערים בלבד, מה שהפך אותו למלך השערים יחד עם אדמונד קונן הגרמני ואנג'לו סקיאביו האיטלקי, עם זאת בנובמבר 2006 הכירה פיפ"א כי ניידלי כבש שלושער בניצחון 3–1 בחצי הגמר, ובכך הפך למלך השערים הבלעדי של הטורניר עם חמישה שערים.[4]
  2. ^ בתחילה פיפ"א זיכתה את לאונידאס בכיבוש צמד בניצחון 2–1 על צ'כוסלובקיה במשחק החוזר של רבע הגמר, אך בנובמבר 2006 הכירה פיפ"א ברוברטו אמיליו דה קוניה ככובש השער, מה שהוריד את מאזנו של לאונידאס לשבעה שערים בטורניר.[4]
  3. ^ הייתה מחלוקת לגבי מספר השערים שכבש אדמיר, כתוצאה מנתונים חלקיים ממשחקה של ברזיל נגד ספרד בסיבוב הגמר, בו ניצחה ברזיל 6–1. שערה החמישי של ברזיל נזקף בתחילה לזכותו של ז'איר, אך נרשם מאוחר יותר לזכותו של אדמיר.[5]
  4. ^ סלנקו הוא השחקן היחיד שזכה במלכות השערים למרות שהודח בשלב הבתים. ששת שעריו, שחמישה מהם הובקעו במשחקה של רוסיה נגד קמרון, הם שעריו הבינלאומיים היחידים בנבחרת רוסיה.
  5. ^ סטויצ'קוב וסלנקו סיימו עם שישה שערים ובישול אחד, ולכן חלקו את הפרס.[6]
  6. ^ אנדרסון ורומאריו זכו במשותף בנעל הארד עם חמישה שערים ושלושה בישולים, תוך שהם גוברים על יורגן קלינסמן הגרמני ורוברטו באג'ו האיטלקי שכבשו גם הם חמישיית שערים.[6]
  7. ^ לאחר הניצחון 5–2 על קוסטה ריקה בשלב הבתים, מחה רונאלדו על רישום אחד משעריו כשער עצמי, ופיפ"א אכן העניקה לו את השער מאוחר יותר.[7]
  8. ^ 1 2 שמונה שחקנים כבשו שלושה שערים. קרספו (בישול 1, 308 דקות) זכה במגף הכסף, רונאלדו (בישול 1, 411 דקות) זכה במגף הארד, זינדין זידאן (בישול 1, 559 דקות) סיים במקום הרביעי. שאר השחקנים סיימו ללא בישולים.
  9. ^ 1 2 3 מילר, וייה, סניידר ודייגו פורלאן כבשו חמישה שערים. מילר (3 בישולים) זכה במגף הזהב, וייה (בישול 1, 635 דקות) זכה במגף הכסף, סניידר (בישול 1, 652 דקות) זכה במגף הארד, פורלאן (בישול 1, 654 דקות) סיים במקום הרביעי.
  10. ^ ניימאר, ליונל מסי ורובין ואן פרסי כבשו ארבעה שערים. ניימאר, (בישול 1, 480 דקות) זכה במגף הארד. מסי (בישול 1, 693 דקות) וואן פרסי (0 בישולים, 548 דקות) סיימו במקומות הרביעי והחמישי בהתאמה.
  11. ^ 1 2 גריזמן, לוקאקו, דניס צ'רישב, כריסטיאנו רונאלדו וקיליאן אמבפה כבשו ארבעה שערים. גריזמן (2 בישולים) זכה במגף הכסף, לוקאקו (בישול 1) זכה במגף הארד, שאר השחקנים סיימו ללא בישול.
  12. ^ ז'ירו וחוליאן אלברס כבשו ארבעה שערים. ז'ירו (423 דקות) זכה במגף הארד, אלברס (467 דקות) סיים במקום הרביעי.

כפפת הזהב עריכה

כפפת הזהב מוענק לשוער הטוב ביותר, עד לשנת 2006 נקרא פרס יאשין על שמו של שוער העבר הסובייטי המנוח לב יאשין, הנחשב לאחד מגדולי השוערים בהיסטוריה. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א (FIFA Technical Study Group) מכריזה על השוער הטוב ביותר בטורניר לפי ביצועיו במהלך התחרות. אף שלשוערים יש פרס ייחודי לעמדה שלהם, הם עדיין זכאים להיבחר לכדור הזהב, כגון המקרה של אוליבר קאן ב־2002. פרס יאשין הוענק לראשונה ב־1994, אך גם לפני מונדיאל זה נבחרו שוערים לנבחרות הטורניר. זוכי הפרס הם:

פרס לב יאשין
מונדיאלפרס לב יאשיןרשתות נקיות
1994בלגיה מישל פרודום2
1998צרפת פביאן בארטז5
2002גרמניה אוליבר קאן5
2006איטליה ג'אנלואיג'י בופון5
כפפת הזהב
מונדיאלכפפת הזהברשתות נקיות
2010ספרד איקר קסיאס5
2014גרמניה מנואל נוייר4
2018בלגיה טיבו קורטואה3
2022ארגנטינה אמיליאנו מרטינס3

השחקן הצעיר עריכה

פרס השחקן הצעיר של פיפ"א (2006–2010, פרס השחקן הצעיר המצטיין) הוענק לראשונה במונדיאל 2006 ללוקאס פודולסקי הגרמני. הפרס ניתן לשחקן הטוב ביותר בטורניר מתחת גיל 21. ב־2009 פיפ"א ארגנה סקר מקוון בו נבחרו השחקנים הצעירים המצטיינים בכל טורניר בין 1958–2002. פלה, שנבחר לשחקן הצעיר המצטיין של מונדיאל 1958, נבחר ברוב הגדול ביותר, עם 61% מקולות המצביעים.[8]

מונדיאלשחקןגיל
1958ברזיל (1889–1960) פלה17
1962הונגריה פלוריאן אלברט20
1966גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר20
1970פרו תיאופילו קוביאס21
1974פולין (1928–1980) ולדיסלב ז'מודה20
1978איטליה אנטוניו קבריני20
1982צרפת מנואל אמורוס21
1986בלגיה אנזו שיפו20
1990יוגוסלביה רוברט פרוסינצ'קי21
1994הולנד מארק אוברמארס20
1998אנגליה מייקל אואן18
2002ארצות הברית לנדון דונובן20
2006גרמניה לוקאס פודולסקי[9]21
2010גרמניה תומאס מילר[10]20
2014צרפת פול פוגבה[11]21
2018צרפת קיליאן אמבפה[12]19
2022ארגנטינה אנסו פרננדס21

שחקן המשחק עריכה

הפרס לשחקן המצטיין בכל משחק הוצג לראשונה במונדיאל 2002 בשם איש המשחק (Man of the Match). השם שונה לשחקן המשחק (Player of the Match) במונדיאל 2022. ב־2002 ו־2006 השחקן נבחר על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א,[13] ומאז 2010 הוא נבחר על ידי הציבור הרחב בסקר מקוון באתר הרשמי של פיפ"א.[14]

מונדיאלמירב פרסי שחקן המשחקפרסים
2002ברזיל ריבאלדו3
2006איטליה אנדראה פירלו3
2010הולנד וסלי סניידר4
2014ארגנטינה ליונל מסי4
2018צרפת אנטואן גריזמן
בלגיה אדן הזאר
אנגליה הארי קיין
קרואטיה לוקה מודריץ'
3
2022ארגנטינה ליונל מסי5

זכיות לפי שחקן עריכה

מעודכן לאחר מונדיאל 2022.

דירוגשחקןפרסיםמונדיאלים
1ארגנטינה ליונל מסי112010, 2014, 2018, 2022
2פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו72010, 2014, 2018, 2022
3הולנד אריאן רובן62006, 2010, 2014
4צרפת קיליאן אמבפה52018, 2022
קרואטיה לוקה מודריץ'2018, 2022
אורוגוואי לואיס סוארס2010, 2014, 2018
7צרפת אנטואן גריזמן42018, 2022
בלגיה אדן הזאר2014, 2018
יפן קייסוקה הונדה2010, 2014
אנגליה הארי קיין2018, 2022
גרמניה מירוסלב קלוזה2002, 2006
גרמניה תומאס מילר2010, 2014
ברזיל ניימאר2014, 2018, 2022
קוריאה הדרומית פארק ג'י-סונג2002, 2006, 2010
קולומביה חאמס רודריגס2014, 2018
הולנד וסלי סניידר2010

זכיות לפי מדינה עריכה

מעודכן לאחר מונדיאל 2022.

דירוגלאוםזכיותשחקנים
1 ברזיל2516
2 גרמניה2313
3 צרפת2212
4 ארגנטינה[15]219
5 ספרד1812
6 אנגליה1714
7 הולנד167
8 מקסיקו1411
פורטוגל8
10 ארצות הברית138

פרס פיפ"א למשחק הוגן עריכה

פרס פיפ"א למשחק הוגן מוענק לנבחרת עם הרקורד הטוב ביותר של משחק הגון במהלך הטורניר, כלומר הכי מעט כרטיסים ועברות. רק נבחרות שהעפילו משלב הבתים רשאיות להתחרות על הפרס. הנבחרת הזוכה מקבלת גביע, תעודה, מדליה לכל שחקן ואיש צוות רשמי, ומענק בסך 50,000 דולרים עבור ציוד כדורגל לשחקנים צעירים. הנבחרות הזוכות הן:

מונדיאלנבחרת
1970 פרו
1974 גרמניה המערבית
1978 ארגנטינה
1982 ברזיל
1986 ברזיל
1990 אנגליה
1994 ברזיל
1998 אנגליה
צרפת
2002 בלגיה
2006 ברזיל
ספרד
2010 ספרד
2014 קולומביה
2018 ספרד
2022 אנגליה

פרס הקבוצה המבדרת ביותר עריכה

פרס פיפ"א לקבוצה המבדרת ביותר הוא אחד הפרסים החדשים במונדיאל. פרס זה מוענק באופן סובייקטיבי לנבחרת שעשתה את המירב על מנת לשמח את הציבור בגישה חיובית למשחק. הפרס מוענק תמיד לאחר השתתפות הציבור במשאל מיוחד. הנבחרות הזוכות הן:

מונדיאלנבחרת
1994ברזיל ברזיל
1998צרפת צרפת
2002קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
2006פורטוגל פורטוגל
2010 גרמניה
2014 קולומביה
2018 בלגיה

נבחרת טורניר עריכה

נבחרת הטורניר כוללת את השחקנים שהציגו את היכולת הגבוהה ביותר במהלך הטורניר. הדרך בה היא נבחרה השתנתה במרוצת השנים. באופן מסורתי, קבוצת עיתונאים, בעיקר מאירופה ומדרום אמריקה, בחרה את הקבוצה. בין מונדיאל 1994 למונדיאל 2006, בחרה הוועדה הטכנית של פיפ"א את נבחרת הטורניר, והתואר הוענק תחת חסותה של חברת מאסטרקארד. החל ממונדיאל 2010, נבחרו השחקנים על ידי הגולשים הרשומים באתר הרשמי של פיפ"א.

מונדיאלשועריםשחקני הגנהקשריםחלוצים
1930

אורוגוואי אנריקה בז'סטררו

אורוגוואי חוסה נסאסי
ממלכת יוגוסלביה מילוטין איבקוביץ'

ארגנטינה לואיס מונטי
אורוגוואי אלבארו חסטידו
אורוגוואי חוסה לאנדרו אנדראדה

אורוגוואי פדרו סאה
אורוגוואי הקטור קסטרו
אורוגוואי הקטור סקארונה
ארגנטינה גיז'רמו סטאבילה
ארצות הברית ברטראנד פייטנוד

1934

ספרד 1931 ריקרדו זאמורה

ספרד 1931 חסינטו קינקוסס
ממלכת איטליה ארלדו מונצליו

ממלכת איטליה לואיס מונטי
ממלכת איטליה אטיליו פראריס
ספרד 1931 לאונרדו סילאורן

ממלכת איטליה ג'וזפה מאצה
ממלכת איטליה ריימונדו אורסי
ממלכת איטליה אנריקה גואיטה
אוסטריה מתיאס סינדלר
צ'כוסלובקיה אולדז'יך ניידלי

1938

צ'כוסלובקיה פרנטישק פלניצ'קה

ממלכת איטליה פייטרו ראבה
ממלכת איטליה אלפרדו פוני
ברזיל (1889–1960) דומינגוס דה גויה

ממלכת איטליה מיקלה אנדראולו
ממלכת איטליה אוגו לוקאטלי

ממלכת איטליה סילביו פיולה
ממלכת איטליה ג'ינו קולאוסי
הונגריה (1940–1945) ג'רג' שארושי
הונגריה (1940–1945) גיולה ז'נגלר
ברזיל (1889–1960) לאונידאס דה סילבה

1950

אורוגוואי רוקה מספולי

שוודיה אריק נילסון
ספרד 1939 חוסה פארה
אורוגוואי ויקטור רודריגס אנדרדה

אורוגוואי אובדוליו וארלה
ברזיל (1889–1960) באואר
אורוגוואי אלסידס גיג'ה
ברזיל (1889–1960) ז'איר דה רוסה פינטו

ברזיל (1889–1960) זיזיניו
ברזיל (1889–1960) אדמיר
אורוגוואי חואן סקיאפינו

1954

הונגריה (1949–1957) גיולה גרושיץ'

אוסטריה ארנסט אוקווירק
ברזיל (1889–1960) דז'למה סאנטוס
אורוגוואי חוסה סנטמריה

גרמניה המערבית פריץ ואלטר
הונגריה (1949–1957) יוזף בוז'יק
הונגריה (1949–1957) נאנדור הידגקוטי
הונגריה (1949–1957) זולטן צ'יבור

גרמניה המערבית הלמוט ראן
הונגריה (1949–1957) פרנץ פושקש
הונגריה (1949–1957) שנדור קוצ'יש

1958

צפון אירלנד הארי גרג

ברזיל (1889–1960) דז'למה סאנטוס
ברזיל (1889–1960) הילדרלדו בליני
ברזיל (1889–1960) נילטון סנטוס

צפון אירלנד דני בלנצ'פלאוור
ברזיל (1889–1960) ואלדיר פריירה
שוודיה גונאר גרן
צרפת רמון קופה

ברזיל (1889–1960) פלה
ברזיל (1889–1960) גארינצ'ה
צרפת ז'יסט פונטיין

1962

צ'כוסלובקיה ויליאם שרויף

ברזיל (1960–1968) דז'למה סאנטוס
איטליה צ'זרה מלדיני
ברית המועצות (1955–1980) ולרי וורונין
גרמניה המערבית קרל-היינץ שנלינגר

ברזיל (1960–1968) מאריו זגאלו
ברזיל (1960–1968) זיטו
צ'כוסלובקיה יוזף מסופוסט

ברזיל (1960–1968) ואוה
ברזיל (1960–1968) גארינצ'ה
צ'ילה לאונל סאנצ'ס

1966

אנגליה גורדון בנקס

אנגליה ג'ורג' כהן
אנגליה בובי מור
פורטוגל ויסנטה לוקאס
ארגנטינה סילביו מרסוליני

גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר
פורטוגל מריו קולונה
אנגליה בובי צ'רלטון

הונגריה פלוריאן אלברט
גרמניה המערבית אווה זלר
פורטוגל אאוזביו

1970

אורוגוואי לדיסלאו מזורקייביץ'

ברזיל (1968–1992) קרלוס אלברטו
אורוגוואי אטיליו אנצ'טה
גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר
איטליה ג'אצ'ינטו פאקטי

ברזיל (1968–1992) ז'רסון
ברזיל (1968–1992) ריבלינו
אנגליה בובי צ'רלטון

ברזיל (1968–1992) פלה
גרמניה המערבית גרד מילר
ברזיל (1968–1992) ז'אירזיניו

1974

גרמניה המערבית ספ מאייר

גרמניה המערבית ברטי פוגטס
הולנד רוד קרול
גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר
גרמניה המערבית פול ברייטנר

גרמניה המערבית וולפגנג אובראת'
פולין קז'ימייז' דיינה
הולנד יוהאן ניסקנס

הולנד רוב רנסנברינק
הולנד יוהאן קרויף
פולין גז'גוז' לאטו

1978

ארגנטינה אובלדו פיליול

גרמניה המערבית ברטי פוגטס
הולנד רוד קרול
ארגנטינה דניאל פסארלה
ארגנטינה אלברטו טרנטיני

ברזיל (1968–1992) דירסאו
פרו תיאופילו קוביאס
הולנד רוב רנסנברינק

איטליה רוברטו בטגה
איטליה פאולו רוסי
ארגנטינה מריו קמפס

1982

איטליה דינו זוף

ברזיל (1968–1992) לואיזיניו
ברזיל (1968–1992) ז'וניור
איטליה קלאודיו ג'נטילה
איטליה פולביו קולובאטי

פולין זביגנייב בונייק
ברזיל (1968–1992) פלקאו
צרפת מישל פלאטיני
ברזיל (1968–1992) זיקו

איטליה פאולו רוסי
גרמניה המערבית קרל היינץ רומניגה

1986

בלגיה ז'אן-מרי פפאף

ברזיל (1968–1992) ז'וסימר
צרפת מנואל אמורוס
ברזיל (1968–1992) ז'וליו סזאר

בלגיה יאן קולמנס
צרפת ז'אן טיגנה
צרפת מישל פלאטיני
ארגנטינה דייגו מראדונה

דנמרק פרבן אלקיאר לארסן
ספרד אמיליו בוטרגניו
אנגליה גארי ליניקר

1990

ארגנטינה סרחיו גויקוצ'אה
קוסטה ריקה לואיס גאבלו קונחו

גרמניה המערבית אנדראס ברמה
איטליה פאולו מלדיני
איטליה פרנקו בארזי

ארגנטינה דייגו מראדונה
גרמניה המערבית לותר מתאוס
הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה דראגן סטויקוביץ'
אנגליה פול גאסקוין

איטליה סלבטורה סקילאצ'י
קמרון רוז'ה מילה
גרמניה המערבית יורגן קלינסמן

1994

בלגיה מישל פרודום

ברזיל ז'ורז'יניו
ברזיל מרסיו סנטוס
איטליה פאולו מלדיני

ברזיל דונגה
בולגריה קרסימיר בלאקוב
רומניה גאורגה חאג'י
שוודיה תומאס ברולין

ברזיל רומאריו
בולגריה חריסטו סטויצ'קוב
איטליה רוברטו באג'ו

1998

צרפת פביאן בארטז
פרגוואי חוסה לואיס צ'ילאברט

ברזיל רוברטו קרלוס
צרפת מרסל דסאי
צרפת ליליאן תוראם
הולנד פרנק דה בור
פרגוואי קרלוס גמארה

ברזיל דונגה
ברזיל ריבאלדו
דנמרק מיכאל לאודרופ
צרפת זינדין זידאן
הולנד אדגר דווידס

ברזיל רונאלדו
קרואטיה דאבור שוקר
דנמרק בריאן לאודרופ
הולנד דניס ברגקאמפ

2002

גרמניה אוליבר קאן
טורקיה רושטו רצ'בר
ספרד איקר קסיאס

ברזיל רוברטו קרלוס
אנגליה סול קמפבל
ספרד פרננדו היירו
קוריאה הדרומית הונג מיונג-בו
טורקיה אלפאי אוזלאן
ברזיל קאפו

ברזיל ריבאלדו
ברזיל רונאלדיניו
גרמניה מיכאל באלאק
ארצות הברית קלאודיו ריינה
קוריאה הדרומית יו סאנג-צ'ול
גרמניה דיטמר האמאן
ספרד חואקין סאנצ'ס
יפן הידטושי נקטה
בלגיה מארק וילמוטס

ברזיל רונאלדו
גרמניה מירוסלב קלוזה
סנגל אל חג'י דיוף
טורקיה חסן שאש
ארצות הברית לנדון דונובן

2006

איטליה ג'אנלואיג'י בופון
גרמניה ינס להמן
פורטוגל ריקרדו פריירה

ארגנטינה רוברטו אז'אלה
אנגליה ג'ון טרי
צרפת ליליאן תוראם
גרמניה פיליפ לאם
איטליה פאביו קנבארו
איטליה ג'אנלוקה זמברוטה
פורטוגל ריקרדו קרבאליו

ברזיל זה רוברטו
צרפת פטריק ויירה
צרפת זינדין זידאן
גרמניה מיכאל באלאק
איטליה פרנצ'סקו טוטי
איטליה אנדראה פירלו
איטליה ג'נארו גאטוסו
פורטוגל לואיש פיגו
פורטוגל מאניש

ארגנטינה הרנן קרספו
צרפת תיירי הנרי
גרמניה מירוסלב קלוזה
איטליה לוקה טוני

2010

ספרד איקר קסיאס

גרמניה פיליפ לאם
ברזיל מאייקון
ספרד קרלס פויול
ספרד סרחיו ראמוס

הולנד וסלי סניידר
גרמניה בסטיאן שוויינשטייגר
ספרד צ'אבי
ספרד אנדרס אינייסטה

ספרד דויד וייה
אורוגוואי דייגו פורלאן

2014

גרמניה מנואל נוייר

ברזיל מרסלו
ברזיל דויד לואיז
ברזיל טיאגו סילבה
גרמניה מאטס הומלס

ארגנטינה אנחל די מריה
גרמניה טוני קרוס
קולומביה חאמס רודריגס

ברזיל ניימאר
ארגנטינה ליונל מסי
גרמניה תומאס מילר

2018

בלגיה טיבו קורטואה

צרפת רפאל וראן
ברזיל טיאגו סילבה
אורוגוואי דייגו גודין
ברזיל מרסלו

קרואטיה לוקה מודריץ'
ברזיל פיליפה קוטיניו
בלגיה קווין דה בראונה

צרפת קיליאן אמבפה
אנגליה הארי קיין
פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו

שער הטורניר עריכה

הפרס לשער היפה של הטורניר הוענק לראשונה במונדיאל 2006.

זוכים עריכה

מונדיאלשחקןכבש נגדתוצאהדקהתוצאת המשחקשלבמקור
2006ארגנטינה מקסי רודריגס מקסיקו2–198' (ה)2–1שמינית הגמר[16]
2010אורוגוואי דייגו פורלאן גרמניה2–151'2–3מקום שלישי
2014קולומביה חאמס רודריגס אורוגוואי1–028'2–0שמינית הגמר
2018צרפת בנג'מין פבאר ארגנטינה2–257'4–3שמינית הגמר
2022ברזיל רישרליסון סרביה2–073'2–0שלב הבתים[17]

זוכים לא רשמיים עריכה

בשנים 2020–2021 ערוץ היוטיוב הרשמי של פיפ"א דירג את עשרת השערים הטובים ביותר שלושה טורנירי עבר.

מונדיאלשחקןכבש נגדתוצאהדקהתוצאת המשחקשלבמקור
1970ברזיל קרלוס אלברטו איטליה4–186'4–1גמר[18]
1986ארגנטינה דייגו מראדונה אנגליה2–055'2–1רבע הגמר[19]
1990איטליה רוברטו באג'ו צ'כוסלובקיה2–078'2–0שלב הבתים[20]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Messi makes Golden Ball history, באתר פיפ"א, 18 בדצמבר 2022
  2. ^ FIFA World Cup Golden Ball Awards, RSSSF. 28 בינואר 2016.
  3. ^ רשימת הזוכים באתר הרשמי של פיפ"א
  4. ^ 1 2 "American Bert Patenaude credited with first hat trick in FIFA World Cup history". Fifa.com. אורכב מ-המקור ב-15 באפריל 2014. נבדק ב-20 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ BRAZIL 6–1 SPAIN: Match Report, באתר FIFA.
  6. ^ 1 2 "1994 FIFA World Cup Technical Report" (PDF). FIFA Technical Group. 1994. p. 82. אורכב מ-המקור (PDF) ב-6 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Ronaldo handed fourth goal". Sky Sports. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2011. נבדק ב-12 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Pele, Best Young Player Ever". newagebd.com. אורכב מ-המקור ב-21 אוגוסט 2009. נבדק ב-11 מרץ 2009.
  9. ^ "FIFA World Cup™ Archive". FIFA.com. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2015. נבדק ב-27 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Muller named Hyundai Best Young Player". FIFA.com. 9 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2012. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ FIFA.com (14 ביולי 2014). "Hyundai Young player award : Paul Pogba". FIFA.com. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2014. נבדק ב-27 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Golden consolation for magical Modric". FIFA.com. 15 ביולי 2018. ארכיון מ-16 ביולי 2018. נבדק ב-15 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Man of the Match". 2006 מונדיאל Official Website (Yahoo!). אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2006. נבדק ב-20 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Cast your vote for a chance to win!
  15. ^ "Argentina Defeats France in an Exciting 2022 World Cup Final Following Penalty kicks" (באנגלית אמריקאית). 2022-12-19. נבדק ב-2022-12-20.
  16. ^ "Pavard's stunner voted Hyundai Goal of the Tournament". FIFA. ארכיון מ-25 ביולי 2018. נבדק ב-25 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Richarlison gem wins Hyundai Goal of the Tournament". FIFA. 23 בדצמבר 2022. נבדק ב-24 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ TOP 10 GOALS – 1970 FIFA World Cup Mexico, סרטון בערוץ "FIFA", באתר יוטיוב
  19. ^ TOP 10 GOALS – 1986 FIFA World Cup Mexico, סרטון בערוץ "FIFA", באתר יוטיוב
  20. ^ TOP 10 GOALS – 1990 FIFA World Cup Italy, סרטון בערוץ "FIFA", באתר יוטיוב