משרד התקשורת

משרד ממשלתי בישראל, אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת במדינה, בכללם טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, סלולרי, דואר ועוד
(הופנה מהדף משרד הדואר)

משרד התקשורת הוא משרד ממשלתי בישראל, אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת במדינה, בכללם טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, סלולרי, דואר ועוד.

משרד התקשורת
מידע כללי
מדינהישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום שיפוטישראלישראל ישראל
תאריך הקמה1952
ממשלה ממשלת ישראל
שרשלמה קרעי
תאריך כניסה29 בדצמבר 2022
מנכ"לעינבל משש
שמות קודמיםמשרד הדואר
http://www.moc.gov.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טלפון חוגה ישראלי שנופק על ידי המשרד בין שנות השישים לשנות השמונים. על חוגת הטלפון מוטבע סמל דואר ישראל - הצבי הדוהר

במהלך שנות קיומו עבר המשרד שינוי מהותי: מספק בלעדי של שירותי תקשורת (בעיקר דואר וטלפון), לכעין רשות פיקוח המפקחת על ספקי שירותים אלה, הפועלים במגזר העסקי.

בתחומי אחריותו של המשרד: קביעת מדיניות התקשורת, פיתוח תשתית התקשורת, רישוי ופיקוח על ספקים של שירותי תקשורת, פיקוח על רשות הדואר, מדיניות בקרה וקביעת תעריפים לשירותי התקשורת השונים, ניהול משק התדרים, בקרה ופיקוח על שירותי הטלוויזיה בכבלים, אישור השימוש במכשירי קצה של מערכת בזק[1].

אתר האינטרנט של המשרד מצהיר כי:”מדיניות המשרד בתחום הטלקומוניקציה והמדיה (שידורים לציבור) היא מדיניות של שוק פתוח לתחרות והפרטה - הנובעת מהשקפה לפיה הפתיחה לתחרות מביאה לצמיחה, הגדלת השקעות זרות בארץ, הגדלת מקומות תעסוקה, ירידת מחירים, והגדלת היצע ורמת השירותים לציבור”[2].

היסטוריה

עריכה

משרד הדואר

עריכה

בימי המנדט הבריטי היו סמכויות השלטון בידי פקידים אשר היו כפופים לנציב העליון. על פי פקודת בתי הדואר היו הסמכויות בנוגע לדואר בידי המנהל הכללי של הדואר. בעת הקמת מדינת ישראל, נשארו סמכויות הדואר בידי מנהל הדואר אשר היה כפוף למשרד התחבורה[3]. לאחר פטירתו של דוד צבי פנקס, שהיה שר התחבורה, הוחלט מסיבות פוליטיות לפצל את משרד הדואר ממשרד התחבורה[4]. בעיתונות פורסם שדוד בן-גוריון ביקש לשמור את תיק התחבורה עבור המפלגה הפרוגרסיבית, אם תסכים להצטרף לקואליציה[5]. הראשון שעמד בראש המשרד וכיהן כשר הדואר היה מרדכי נורוק, מסיעת "המזרחי", שנתמנה לתפקיד בתחילת נובמבר 1952. עד אחרי הבחירות לכנסת הרביעית, נמסר המשרד לשותפים זוטרים של מפא"י מהמפלגות הדתיות ומפ"ם, ושר הדואר היה כמעט נטול סמכויות, שכן הסמכויות על פי פקודת הדואר היו בידי מנהל הדואר שהיה איש מפא"י[4]. בממשלות ה-10 עד ה-13 היה אליהו ששון ממפא"י שר הדואר והוא דאג להעביר בכנסת חוק שהעביר לידיו את סמכויות הדואר מידי מנהל הדואר[6]. עם זאת, המשרד נותר משרד זוטר שלא קרץ לשרים, עקב היותו משרד מקצועי שמדיניותו הותוותה בידי הפקידים ולשרים לא הייתה בו השפעה רבה[7]. ב-1 בספטמבר 1970 קיבל שמעון פרס את תיק הדואר לצד תיק התחבורה ובתחילת 1971 הוא היסב את שם המשרד ל"משרד התקשורת", ביחד עם הכרזה על ארגון מחדש של המשרד[8].

בשנים 1970–1977 כיהנו במשרד התקשורת שרים שהיה להם תפקיד נוסף בממשלה ותחתם כיהן סגן שר במשרד התקשורת. בתחילה היה זה ח"כ ג'בר מועדי מהמערך והחל משנת 1975 כיהן בתפקיד הסגן אליהו מויאל מהמערך.

הקמת בזק ורשות הדואר

עריכה

שירותי הטלפוניה היו חלק משמעותי מהפעילות של משרד התקשורת, אשר סיפק את השירות ישירות. במסגרת זאת הייתה הפרדה בין ההכנסות להוצאות. הכסף שנגבה עבור שירותי טלפון הועבר ישירות למשרד האוצר, אך כל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. מצב זה הגביל מאוד את כוח האדם והלוגיסטיקה, וגרם, בין השאר, להמתנה ארוכה מאוד להתקנת קווי טלפון (במקרים רבים, אף מספר שנים) ולשירות גרוע באופן כללי. בנוסף, עובדי המשרד היו ידועים בחוסר יעילותם[9].

בינואר 1964 הועבר לשר הדואר, אליהו ששון, דו"ח של ועדה בראשות צבי דינשטיין שהמליצה להעביר את שירותי הטלפוניה בישראל לידי חברה, שבשלב ראשון יהיו מניותיה בידי הממשלה. להמלצות התנגדו עובדי משרד הדואר, מנכ"ל המשרד, ח. בן מנחם והשר אליהו ששון והן לא יושמו[10]. יצחק מודעי כשר תקשורת ביקש ב-1979 להקים את חברת הטלפוניה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה אברהם (רמי) פרידמן[11]. המשרד המשיך במאמציו להקמת חברת טלפוניה, וקבע את 1 באפריל 1980 כתאריך יעד להקמת החברה, אך החברה לא קמה[12].

חברת בזק נרשמה כחברה כבר ב-1980[13], והחלה לפעול כחברה ממשלתית האחראית על שירותי התקשורת בישראל ב-1984. תוך זמן קצר מכשירי הטלפון הגיעו לכל דורש.

בהפעלת שירותי הדואר כיחידת סמך ממשלתית במשרד התקשורת, הייתה הפרדה בין ההכנסות להוצאות. הכסף שנגבה על ידי הדואר עבור שירותיו הועבר אוטומטית למשרד האוצר, אך כל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. מצב זה הגביל מאוד את כוח האדם והלוגיסטיקה, וגרם בין השאר להעברת מכתבים איטית במיוחד ולתורים ארוכים בסניפים. כל שינוי בשירותי הדואר הצריך בירוקרטיה במתן אישורים, ולכן שירותי הדואר לא יכלו להתאים עצמם בצורה דינמית לשינויי הסביבה. לפתרון בעיות אלה הוצע כבר בשנת 1970 לארגן את הדואר כחברה עסקית, אולם הדבר לא יצא אל הפועל[14]. בשנים 1979–1980 ניסה השר יצחק מודעי לקדם את הקמת רשות הדואר אך גם הוא לא הצליח בכך, לטענתו בגלל התנגדות לא עניינית של משרד האוצר[15]. רשות הדואר הוקמה לבסוף בשנת 1986.

משרד התקשורת היה אחראי על הצד הטכני של שידורי הטלוויזיה של רשות השידור. במקביל, הדרישה לשירותי טלוויזיה ורדיו בישראל הייתה גבוהה, החל משנות ה-70, ומשרד התקשורת נלחם נגד תחנות שידור פיראטיות[16][17][18][19][20].

שנות ה-90

עריכה

בשנת 1990 החלו לפעול חמש חברות כבלים אזוריות שנבחרו במכרזים, במסגרת המהפך להכנסת טלוויזיה רב ערוצית בישראל. לצורך פיקוח על הזכיינים הוקמה המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין. ב-1993, הערוץ השני החל לשדר, והוקמה במקביל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

בהמשך, חברות הטלוויזיה בכבלים בישראל התאחדו להקמת חברת HOT, וכן הוקמה חברת YES המשדרת באמצעות לוויין.

עד אמצע שנות התשעים הייתה חברת פלאפון היחידה שסיפקה שירות טלפון סלולרי בפרישה ארצית אם כי בעלות גבוהה למדי ולכן מספר המשתמשים ברשת שלה היה מועט. בתחילת העשור העניק המשרד רישיון רט"ן (רדיו-טלפון) ארצי נוסף לחברה מתחרה, סלקום, מהלך שחולל מהפכה של ממש בתחום התקשורת האלחוטית בארץ לאחר שסלקום השיקה את הרשת שלה בשנת 1994. לקראת סוף העשור ניתן רישיון לחברה נוספת, פרטנר תקשורת.

העשורים הראשונים של המאה ה-21

עריכה

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 התחלפו שרי תקשורת רבים מבלי שנשארו זמן רב במשרדם: בנימין בן אליעזר, ראובן ריבלין, אריאל שרון, אהוד אולמרט, דליה איציק ואברהם הירשזון. בתקופתם התאחדו שלוש חברות הכבלים תחת המותג "הוט", והחל לשדר ערוץ מסחרי נוסף - ערוץ 10, האינטרנט המהיר חדר לבתים רבים, וחברת "בזק" הפסיקה להיות מונופול בתחום התקשורת הקווית.

בנובמבר 2004 ממשלת ישראל קיבלה החלטה על הקמת צוות בין-משרדי שיבחן את הצורך בשידורים דיגיטליים עבור הערוצים הציבוריים הפתוחים. בפברואר 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק, שמאפשר שידורי DTT בחינם. שידורי עידן+. חוק זה מסמיך את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כגוף האחראי על השידורים.

עידן+ משדר חמישה ערוצים: הערוץ הראשון, ערוץ 2, ערוץ 33, החינוכית וערוץ הכנסת. במהלך 2015 היו אמורים לעלות עוד ארבעה ערוצים: ערוץ 9, ערוץ 24, הלא TV וערוץ 20, אך נכון לאפריל 2016 הערוצים עדיין לא עלו לעידן+.

אריאל אטיאס, השר במרבית המחצית השנייה של העשור, ניסה לשים דגש צרכני במדיניות המשרד, כמו בהתעקשותו על הורדת תעריפי הקישוריות ויישום תוכנית ניידות מספרים. בתוכנית העבודה של המשרד לשנת 2009 יש דגש על מעבר לשידורים דיגיטליים בטלוויזיה וברדיו, כניסה לתחום ה-IPTV, השלמת תוכנית מתאר ארצית לתשתיות תקשורת (תמ"א 36), עידוד תחרות ואכיפה. למרות הדגש על תחרות לא ניתן רישיון למפעיל רביעי בתחום הסלולר[21].

השר הבא מתפקיד משה כחלון המשיך במדיניות זו ובתקופת כהונתו הושלמה רפורמת הסלולר, שכללה מתן רישיונות למפעילי רשתות סלולר וירטואליים ומתן זיכיון לכניסתו של מפעיל סלולרי נוסף, גולן טלקום. רגולציות נוספות שיושמו בתקופתו בשוק הסלולר הן:

  • הטלת איסור על חיוב הלקוחות בגין עזיבת תוכנית
  • הטלת איסור על החברות הסלולריות למכור מכשירי סלולר נעולים שניתנים לשימוש רק עם כרטיסי ה-SIM של חברת הסלולר ששיווקה את המכשיר, וחיובן לפתוח בחינם את המכשירים שכבר מכרו
  • הטלת איסור על חיוב לקוחות ללא ידיעתם בגין הודעות תוכן. רפורמה זו הובילה להגברת התחרות בשוק ולירידה חדה במחירים.

בשוק האינטרנט אושרה בתקופתו של כחלון כניסת חברת תשתיות סיבים אופטיים שלישית[22], Unlimited, על בסיס התשתית של חברת החשמל.

במהלך חודש נובמבר 2014 קיבל השר ארדן את המלצת הדרג המקצועי במשרד והחליט לפתח את השוק הסיטונאי ברשת הטלפוניה הקווית, במטרה לאפשר לחברות תקשורת לרכוש תשתית אינטרנט וטלפון מבזק במחיר מפוקח, מהלך שיאפשר את הגדלת התחרות וכן העברת שידורי טלוויזיה על גבי האינטרנט.

בממשלת ישראל השלושים וארבע ראש הממשלה בנימין נתניהו מילא את תפקיד שר התקשורת. בפברואר 2017, עקב עתירות לבג"ץ בדבר ניגוד עניינים של נתניהו, מונה צחי הנגבי לתפקיד ממלא מקום שר התקשורת למשך שלושה חודשים[23]. עם זאת, אנשי אופוזיציה הצביעו על כך שאיש אמונו של נתניהו שלמה פילבר ימשיך לכהן בתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת. למרות האיסור לעסוק בעניינים בתחום התקשורת, פעל נתניהו לסגירת תאגיד השידור הישראלי, תוך יצירת עימות עם משה כחלון, שהסתיים עם הגעה לפשרה הכוללת את הפרדת חטיבת החדשות מתאגיד השידור[24]. בעקבות החקירות ב"פרשת בזק-אלוביץ'", פילבר הושעה מתפקידו על ידי נציבות שירות המדינה באוקטובר 2017 והשעייתו הוארכה בחודשיים נוספים בפברואר 2018[25]. במקומו מונה לתפקיד מימון שמילה.

הניסיון להקים רשות תקשורת

עריכה
ערך מורחב – רשות לאומית לתקשורת

מאז ימי כהונת שולמית אלוני כשרת התקשורת, הצהירו השרים במשרד על רצונם להקים רשות תקשורת עצמאית בדומה לרשות התקשורת הפדרלית האמריקאית, ה-FCC. הרעיון היה לאגד את כל הרשויות הקיימות במשרד לשתי רשויות - אחת לתקשורת והשנייה לתכנים, ולבטל את הצורך בשר בתחום זה.

בשנת 2003, אחרי הבחירות, הסכים ראש הממשלה אריאל שרון לבקשתה של מפלגת שינוי לפרק את משרד התקשורת עד להקמתה של רשות תקשורת לאומית (שתהיה חלק ממשרד הפנים, שהועבר לשינוי במסגרת ההסכמים הקואליציוניים). בדומה למשרד לשירותי דת כן הוסכם ששרון ייטול את התיק עד לסוף השנה האזרחית, אולם משרד התקשורת לא פורק ובספטמבר מונה אהוד אולמרט לשר התקשורת.

שרי התקשורת לדורותיהם וסגניהם

עריכה

שרי התקשורת בממשלות ישראל
מס'דיוקןשם

(תקופת חיים)

סיעהתקופת כהונהממשלה
תאריך עבריתאריך לועזי
משרד הדואר
1 מרדכי נורוק

(1884-1962)

המזרחיט"ו בחשוון ה'תשי"גו' בטבת ה'תשי"ג3 בנובמבר 195224 בדצמבר 1952השלישית
2 יוסף בורג

(1909-1999)

הפועל המזרחיו' בטבת ה'תשי"גי"ט בתמוז ה'תשי"ח24 בדצמבר 19521 ביולי 1958הרביעית
החמישית
השישית
חזית דתית לאומיתהשביעית
מפד"להשמינית
3 ישראל ברזילי

(1913-1970)

מפ"םי"ב בכסלו ה'תשי"טט"ז בכסלו ה'תש"ך24 בנובמבר 195817 בדצמבר 1959
4 ראש הממשלה

דוד בן-גוריון

(1886-1973)

מפא"יט"ז בכסלו ה'תש"ךח' באייר ה'תש"ך17 בדצמבר 19595 במאי 1960התשיעית
5 בכור-שלום שטרית

(1895-1967)

ח' באייר ה'תש"ךכ"ג בתמוז ה'תש"ך5 במאי 196018 ביולי 1960
6 בנימין מינץ

(1903-1961)

פועלי אגודת ישראלכ"ג בתמוז ה'תש"ךט"ו בסיוון ה'תשכ"א

נפטר בכהונתו

18 ביולי 196030 במאי 1961

נפטר בכהונתו

7 אליהו ששון

(1902-1978)

מפא"יכ"ג בחשוון ה'תשכ"בכ' בטבת ה'תשכ"ז2 בנובמבר 19612 בינואר 1967העשירית
האחת עשרה
השתים עשרה
המערך הראשון

מפא"י

השלוש עשרה
8 ישראל ישעיהו

(1908-1979)

כ' בטבת ה'תשכ"זו' בטבת ה'תש"ל2 בינואר 196715 בדצמבר 1969
העבודה
המערך השני

העבודה

הארבע עשרה
9 אלימלך-שמעון רימלט

(1907-1987)

גח"ל

המפלגה הליברלית

ו' בטבת ה'תש"לד' באב ה'תש"ל15 בדצמבר 19696 באוגוסט 1970החמש עשרה
משרד התקשורת
10 שמעון פרס

(1923-2016)

המערך השני

העבודה

ל' באב ה'תש"לט"ז באדר ה'תשל"ד1 בספטמבר 197010 במרץ 1974החמש עשרה
11 אהרן אוזן

(1924-2007)

ט"ז באדר ה'תשל"די"ג בסיוון ה'תשל"ד10 במרץ 19743 ביוני 1974השש עשרה
12 ראש הממשלה

יצחק רבין

(1922-1995)

י"ג בסיוון ה'תשל"דח' בניסן ה'תשל"ה3 ביוני 197420 במרץ 1975השבע עשרה
(11) אהרן אוזן

(1924-2007)

ח' בניסן ה'תשל"הד' בתמוז ה'תשל"ז20 במרץ 197520 ביוני 1977
13 ראש הממשלה

מנחם בגין

(1913-1992)

הליכוד
חרות
ד' בתמוז ה'תשל"זי"ב בחשוון ה'תשל"ח20 ביוני 197724 באוקטובר 1977השמונה עשרה
14 מאיר עמית

(1921-2009)

התנועה הדמוקרטית לשינויי"ב בחשוון ה'תשל"חי"ג באלול ה'תשל"ח24 באוקטובר 197715 בספטמבר 1978
15 יצחק מודעי

(1926-1998)

הליכוד

המפלגה הליברלית

ט"ז בטבת ה'תשל"טכ"א בטבת ה'תשמ"א15 בינואר 197928 בדצמבר 1980
16 יורם ארידור

(1933-)

הליכוד

חרות

כ"ט בטבת ה'תשמ"אה' באב ה'תשמ"א5 בינואר 19815 באוגוסט 1981
17 מרדכי צפורי

(1924-2017)

ה' באב ה'תשמ"אט"ז באלול ה'תשמ"ד5 באוגוסט 198113 בספטמבר 1984התשע עשרה
העשרים
18 אמנון רובינשטיין

(1931-2024)

שינויט"ז באלול ה'תשמ"דכ"ז באייר ה'תשמ"ז13 בספטמבר 198426 במאי 1987העשרים ואחת
העשרים ושתיים
19 גד יעקבי

(1935-2007)

המערך השני

העבודה

י"א בסיוון ה'תשמ"זי"ח באדר ה'תש"ן

התפטר מתפקידו

8 ביוני 198715 במרץ 1990

התפטר מתפקידו

העשרים ושלוש
מילוי מקום על-ידי ראש הממשלה יצחק שמיר
20 רפאל פנחסי

(1940-)

ש"סי"ח בסיוון ה'תש"ןי"ב בתמוז ה'תשנ"ב11 ביוני 199013 ביולי 1992העשרים וארבע
21 משה שחל

(1934-)

העבודהי"ב בתמוז ה'תשנ"בי"א בסיוון ה'תשנ"ג13 ביולי 199231 במאי 1993העשרים וחמש
22 שולמית אלוני

(1927-2014)

מרצ

רצ

י"א בסיוון ה'תשנ"גא' בתמוז ה'תשנ"ו31 במאי 199318 ביוני 1996
העשרים ושש
23 לימור לבנת

(1950-)

הליכוד-גשר-צומת

הליכוד

א' בתמוז ה'תשנ"וכ"ב בתמוז ה'תשנ"ט18 ביוני 19966 ביולי 1999העשרים ושבע
24 סגן ראש הממשלה

בנימין בן אליעזר

(1936-2016)

ישראל אחת
העבודה
כ"ב בתמוז ה'תשנ"טי"ב באדר ה'תשס"א6 ביולי 19997 במרץ 2001העשרים ושמונה
25 ראובן ריבלין

(1939-)

הליכודי"ב באדר ה'תשס"אכ"ו באדר א' ה'תשס"ג7 במרץ 200128 בפברואר 2003העשרים ותשע
26 מ"מ ראש הממשלה

אהוד אולמרט

(1945-)

כ"ו באדר א' ה'תשס"גכ"ט בטבת ה'תשס"ה28 בפברואר 200310 בינואר 2005השלושים
27 דליה איציק

(1952–)

עבודה-מימד
העבודה
כ"ט בטבת ה'תשס"הכ"א בחשוון ה'תשס"ו10 בינואר 200523 בנובמבר 2005
28 אברהם הירשזון

(1941-2022)

קדימהי"ח בטבת ה'תשס"וו' באייר ה'תשס"ו18 בינואר 20064 במאי 2006
29 אריאל אטיאס

(1970-)

ש"סו' באייר ה'תשס"וו' בניסן ה'תשס"ט4 במאי 200631 במרץ 2009השלושים ואחת
30 משה כחלון

(1960-)

הליכודו' בניסן ה'תשס"טז' בניסן ה'תשע"ג31 במרץ 200918 במרץ 2013השלושים ושתיים
31 גלעד ארדן

(1970-)

הליכוד - ישראל ביתנו

הליכוד

ז' בניסן ה'תשע"גי"ב בחשוון ה'תשע"ה18 במרץ 20135 בנובמבר 2014השלושים ושלוש
הליכוד
32 ראש הממשלה

בנימין נתניהו

(1949-)

י"ב בחשוון ה'תשע"הכ"ה בשבט ה'תשע"ז5 בנובמבר 201421 בפברואר 2017
השלושים וארבע
33 איוב קרא

(1955-)

ד' בסיוון ה'תשע"זכ"ג בסיון ה'תשע"ט29 במאי 201726 ביוני 2019
34 דוד אמסלם

(1960-)

כ"ח בסיוון ה'תשע"טכ"ג באייר ה'תש"ף1 ביולי 201917 במאי 2020
35 יועז הנדל

(1975-)

דרך ארץכ"ג באייר ה'תש"ףא' בטבת ה'תשפ"א17 במאי 202016 בדצמבר 2020השלושים וחמש
36 רה"מ החליפי

בנימין גנץ

(1959-)

כחול לבן
חוסן לישראל
א' בטבת ה'תשפ"אד' בניסן ה'תשפ"א16 בדצמבר 202016 במרץ 2021
37 איתן גינזבורג

(1977-)

כ"א באייר ה'תשפ"אד' בתמוז ה'תשפ"א3 במאי 202113 ביוני 2021
(35) יועז הנדל

(1975-)

תקווה חדשהד' בתמוז ה'תשפ"אה' בטבת ה'תשפ"ג13 ביוני 202129 בדצמבר 2022השלושים ושש
38 שלמה קרעי

(1982-)

הליכודה' בטבת ה'תשפ"גמכהן29 בדצמבר 2022מכהןהשלושים ושבע
סגני שר התקשורת
סגן השרתמונהסיעהתחילת כהונהסוף כהונה
ג'בר מועדי קידמה ופיתוח19711974
אליהו מויאל המערך19741975
ג'בר מועדי המערך19751977
אפרים גור המערךיוני 1990נובמבר 1990
יצחק וקנין מפלגת ש"ס19992000

מנכ"לי המשרד

עריכה
מספרשםתחילת כהונהסיום כהונה
1חיים בן-מנחם19521964
2ישעיהו לביא19641968
3שמחה סורוקר19681975
4משה גדרון19751979
5גדעון לב19791982
6אליהו ברק19821984
7צבי צילקר19831984
8יורם אלסטר19841987
9בן-עמי גוב19871988
10יצחק איש-הורביץ19881990
11אברהם דורון19901992
12משה ארד19921993
13שלמה וקס19931997
14דניאל רוזן19972001
15אורי אולניק20012004[26]
16אבי בלשניקוב20052006
17מרדכי מרדכי20062009[27]
18עדן בר-טל20092013[28]
19אבי ברגר20132015
20שלמה פילבר20152018
(מ"מ)מימון שמילה20172018[29]
21נתי כהן20182020
22לירן אבישר בן-חורין20202023
(מ"מ)מימון שמילה20232024
23עינבל משש2024מכהנת

קישורים חיצוניים

עריכה
מדיה וקבצים בנושא משרד התקשורת בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "מדיניות משרד התקשורת". אתר משרד התקשורת.
  2. ^ "אודות משרד התקשורת". אתר משרד התקשורת.
  3. ^ נציגי המזרחי אצל בן גוריון, מעריב, 24 באוקטובר 1952
  4. ^ 1 2 יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת ידיעות אחרונות, ירושלים, 1981, עמוד 41
  5. ^ בן גוריון ממשיך בשיחות עם המזרחי, מעריב, 15 באוקטובר 1952; וראו גם: הפרוגרסיבים:קודם עקרונות ואחר כך תיקים, מעריב, 27 באוקטובר 1952
  6. ^ שר הדואר רוצה להיות "בוס" במשרדו, מעריב, 2 בדצמבר 1964
  7. ^ צבי לביא, משרד הדואר איננו נחות, מעריב, 10 בדצמבר 1969
  8. ^ מדואר לתקשורת - ע"י ראורגניזציה, דבר, 4 בינואר 1971
  9. ^ יאיר קוטלר, הקילקולים ברשת הטלפונים הולכים ורבים, מעריב, 2 בינואר 1979
  10. ^ הומלץ למסור משק הטלפונים לחברה ציבורית, דבר, 28 בינואר 1964
  11. ^ שרגא מקל, "הפיכת שירותי התקשורת לחברה - מסוכנת ביותר", מעריב, 27 באוגוסט 1979;
    שרגא מקל, אם תצליח להכשיל הצלת שירותי התקשורת - תיפול האחריות עליך, מעריב, 28 באוגוסט 1979
  12. ^ או חברת טלפונים או הדרדרות השירותים, מעריב, 6 באפריל 1980
  13. ^ חברת הטלפונים החדשה אושרה ונרשמה כחוק, מעריב, 27 באוגוסט 1980;
    דנקה הרניש, התקדמות להקמת חברת הטלפונים, דבר, 31 באוגוסט 1980
  14. ^ יהושע ביצור, משרד הדואר מתלבט בשאלת מיבנה, מעריב, 22 ביולי 1970
  15. ^ גבי קסלר, שרותי הדואר לפני מפולת, מעריב, 8 בדצמבר 1980
  16. ^ יאיר שטרן, תקנה משנות ה-20 סייעה למיניסטר הפוסטה לשמור על המונופול, מעריב, 26 בנובמבר 1970
  17. ^ אלי דנון ועמירם פליישר, הוחרם ציוד לשידור בטלוויזיה - כבל, מעריב, 31 באוגוסט 1980
  18. ^ יהודה גורן, משרד התקשורת יפשוט שוב על תחנות טלוויזיה, מעריב, 6 במאי 1983
  19. ^ שמעון וייס, יחס של איפה ואיפה, דבר, 20 באפריל 1981
  20. ^ ברוך נאה, חוסל ערוץ בבלי, מעריב, 30 בינואר 1987
  21. ^ אמיר טייג, תשכחו מתחרות בשוק הסלולר, באתר TheMarker‏, 5 בנובמבר 2009
  22. ^ ניצן סדן, יוזמת כחלון: אז מה זה "סיב עד הבית"?, באתר ynet, 16 בדצמבר 2009
  23. ^ צבי זרחיה, נתניהו: צחי הנגבי יהיה שר התקשורת - אבל רק לשלושה חודשים, באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2017
  24. ^ עמרי מילמן, נתניהו וכחלון הודיעו רשמית: נאמץ את מתווה הפשרה - תוקם חברת חדשות נפרדת לתאגיד, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2017
  25. ^ אביב גוטר ותומר גנון, פילבר התפשר: הסכים להארכת ההשעיה, באתר כלכליסט, 6 בפברואר 2018
  26. ^ ynet, אורי אולניק ימונה למנכ"ל משרד התקשורת, באתר ynet, 9 באפריל 2001
  27. ^ איילה הורביץ, מרדכי מרדכי - מנכ"ל משרד התקשורת החדש, באתר nrg‏, 18 ביוני 2006
  28. ^ אמיתי זיו, מנכ"ל חדש למשרד התקשורת: עדן בר טל, באתר הארץ, 4 ביולי 2009
  29. ^ במקום פילבר: מימון שמילה מונה למ"מ מנכ"ל משרד התקשורת, באתר גלובס, 17 ביולי 2017