נשיא בית המשפט העליון

לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק יסוד: השפיטה, וסעיף 8(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, נשיא בית המשפט העליון ממונה על ידי נשיא המדינה, לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות המחוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא ששופט שבעת מינויו לבית המשפט העליון הוא צעיר יותר מכל שופטי העליון המכהנים צפוי להפוך, בסופו של דבר, לנשיא. שרי המשפטים חיים רמון,^[1] דניאל פרידמן,^[2] איילת שקד^[3] ויריב לוין^[4] פעלו כדי לבטל את שיטת הסניוריטי, אך זו נשארה על כנה.

תיקון מס' 45 לחוק בתי המשפט,^[5] שאושר בשנת 2007 ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא, לתקופה מרבית של שבע שנים. ברוב המקרים כהונת נשיא בית המשפט העליון קצרה יותר, בגלל שכהונת השופטים מסתיימת בפרישה לגמלאות בהגיעו לגיל 70.

בתיקון לחוק בתי המשפט מחודש יולי 2007,^[5] שעבר ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, נקבע שלא ימונה לנשיא בית המשפט העליון מי שנותרו לו פחות משלוש שנות כהונה. בינואר 2012 תיקנה הכנסת בשנית את החוק וביטלה מגבלה זאת, ביוזמת חבר הכנסת יעקב כץ.^[6] ההחלטה זכתה לכינוי "חוק גרוניס", כיוון שאפשרה את מינויו של אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון זמן קצר לאחר חקיקתה.

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מקנה סמכויות אחדות לנשיא בית המשפט העליון:

1. מינויים שונים של שופטים, כגון מינוי שופט לכהונה בפועל בתפקיד רם יותר, הם בסמכותו של שר המשפטים, אך דורשים את הסכמתו של נשיא בית המשפט העליון. במקרים נוספים נדרש השר להתייעץ עם נשיא בית המשפט העליון.
2. נשיא בית המשפט העליון קובע את גודלו וממנה את הרכבו של בית הדין המשמעתי לשופטים.
3. בית המשפט העליון דן במותב של שלושה שופטים, אך נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, על מותב אי-זוגי גדול יותר.
4. השופט או השופטים הדנים בעניין פלוני שהובא בפני בית המשפט העליון נקבעים בידי נשיא בית המשפט העליון.
5. נשיא בית המשפט העליון רשאי לפסול שופט מלדון בתיק מסוים, אם הוא סבור שקיים לגביו חשש לניגוד עניינים.

סמכויות נוספות נקבעו בחוק יסוד: השפיטה:

• נשיא בית המשפט העליון נמנה עם תשעת החברים בוועדה לבחירת שופטים.
• לנשיא בית המשפט העליון וליושב ראש הוועדה לבחירת שופטים נתונה סמכות להתחיל הליך להדחתו של שופט.
• העברת שופט דרך קבע לבית משפט אחר מצריכה את הסכמתו של נשיא בית המשפט העליון או החלטה של בית הדין המשמעתי לשופטים.
• פעילות של שופט בעיסוק נוסף או בתפקיד ציבורי מותרת רק לפי חוק או בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים.
• כאשר מוגשת קובלנה על שופט לבית הדין המשמעתי לשופטים, נפתחת נגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום, רשאי נשיא בית המשפט העליון להשעות את השופט לתקופה שיקבע.

בהתאם לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כאשר יש החלטה על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, קובע נשיא בית המשפט העליון את הרכבה.

קביעת הרכב הדן בתיק עריכה

על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים הדן בתיק מסוים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. על פי מחקר של מירון גרוס ויורם שחר משנת 1999, שמתבסס על ניתוח נתונים, הרכב השופטים בדיונים לא נקבע באקראיות בשנים שנבחנו (1954–1958, 1969–1973, 1984–1988).^[7] לפי עדותה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, תיקים רגישים מועברים על ידי צוות היומן ללשכת הנשיאה שמעבירה הנחיה שקובעת את זהותו של ראש ההרכב שישב בדין; יתרה מכך, בתיקים שבהם נערך דיון נוסף ההרכבים נקבעים באופן בלעדי על ידי הנשיאה, ולפי עדותה היא בוחרת אותם בדרך כלל משיקולי ותק ואילוצי לוח זמנים.^[8] התוצאה מהדברים היא שנשיא בית המשפט יכול לקבוע ששופט מסוים לא ישב בתיק ספציפי גם בלי לתת הנחיה מפורשת וזאת על ידי קביעת ראש הרכב עם ותק נמוך יותר. בנוסף, כיוון שלנשיא בית המשפט העליון יש סמכות להרחיב את המותב או לאשר קיומו של דיון נוסף, בפועל יש לו השפעה רבה על הפסיקה בכלל ההרכבים בבית המשפט העליון.

נעמי לוויצקי בספרה "העליונים" טענה שהנשיאה מרים נאור ניהלה ויכוח סוער עם השופט מני מזוז שהתנגד להריסת בתי מחבלים, שלאחריו חדל מזוז להיות משובץ בהרכבים העוסקים בסוגיה זו, על אף שעד לוויכוח עם נאור ישב מזוז בעתירות בעניין הריסות בתים כמעט ארבע פעמים בחודש.^[9] נאור והשופטת אסתר חיות הכחישו שתיהן את הטענות.^[10]

מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:^[11] לטענת שמואל שילה, "הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעיתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או הערעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו".

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	תקופת הכהונה				משך הכהונה
			תאריך עברי		תאריך לועזי
			תחילת הכהונה	סוף הכהונה	תחילת הכהונה	סוף הכהונה
1		משה זמורה (1961 - 1888)	י' באלול ה'תש"ח	ב' באב ה'תשי"ד התפטר מתפקידו	14 בספטמבר 1948	1 באוגוסט 1954 התפטר מתפקידו	5 שנים ו-321 ימים
2		יצחק אולשן (1983 - 1895)	ב' באב ה'תשי"ד	י"ז באדר א' ה'תשכ"ה	1 באוגוסט 1954	19 בפברואר 1965	10 שנים ו-198 ימים
3		שמעון אגרנט (1992 - 1906)	י"ד באדר ב' ה'תשכ"ה	י' באלול ה'תשל"ו	18 במרץ 1965	5 בספטמבר 1976	11 שנים ו-174 ימים
4		יואל זוסמן (1982 - 1910)	י"ג באלול ה'תשל"ו	י"ב באדר ה'תש"ם התפטר מתפקידו	8 בספטמבר 1976	29 בפברואר 1980 התפטר מתפקידו	3 שנים ו-179 ימים
5		משה לנדוי (2011 - 1912)	י"ז באדר ה'תש"ם	ו' באייר התשמ"ב	5 במרץ 1980	29 באפריל 1982	2 שנים ו-56 ימים
6		יצחק כַהן (1913 - 1985)	ז' באייר ה'תשמ"ב	ט' בכסלו ה'תשמ"ד	30 באפריל 1982	15 בנובמבר 1983	1 שנה ו-211 ימים
7		מאיר שמגר (2019 - 1925)	כ"א בכסלו ה'תשמ"ד	י"ז באב ה'תשנ"ה	27 בנובמבר 1983	13 באוגוסט 1995	11 שנים ו-295 ימים
8		אהרן ברק (1936-)	י"ז באב ה'תשנ"ה	כ"ג באלול ה'תשס"ו	13 באוגוסט 1995	16 בספטמבר 2006	11 שנים ו-32 ימים
9		דורית ביניש (1942-)	כ"ד באלול ה'תשס"ו	ה' באדר ה'תשע"ב	17 בספטמבר 2006	28 בפברואר 2012	5 שנים ו-167 ימים
10		אשר גרוניס (1945-)	ה' באדר ה'תשע"ב	כ"ו בטבת ה'תשע"ה	28 בפברואר 2012	17 בינואר 2015	2 שנים ו-321 ימים
11		מרים נאור (2022 - 1947)	כ"ו בטבת ה'תשע"ה	ו' בחשוון ה'תשע"ח	17 בינואר 2015	26 באוקטובר 2017	2 שנים ו-284 ימים
12		אסתר חיות (1953-)	ו' בחשוון ה'תשע"ח	א' בחשוון ה'תשפ"ד	26 באוקטובר 2017	16 באוקטובר 2023	5 שנים ו-350 ימים
מ"מ		עוזי פוגלמן (מ"מ) (1954–)	ב' בחשוון ה'תשפ"ד		17 באוקטובר 2023		229 ימים

עם פרישת הנשיאה חיות ב-16 באוקטובר 2023, לא מונה נשיא קבוע לבית המשפט העליון. המשנה לנשיא, השופט עוזי פוגלמן, יחזיק בתפקיד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עד אשר הוועדה לבחירת שופטים תבחר מינוי קבוע או עד לפרישתו הצפויה ב-6 באוקטובר 2024 – המוקדם מביניהם. לפי חוק בתי המשפט, אם עד פרישתו של פוגלמן לא יתמנה נשיא במינוי קבוע, ייכנס יצחק עמית לתפקיד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון מתוקף היותו ותיק השופטים.

בהתאם לשיטת הסניוריטי, הבאים ברשימה מטה עתידים לכהן בתפקיד נשיא בית המשפט העליון:

ב-1953 חלה נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה, ושר המשפטים פנחס רוזן יזם תחיקתית את תפקיד ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון על מנת שניתן יהיה להחליפו בכל עת שמחלתו תמנע ממנו לתפקד. ואמנם בדצמבר 1953, משזמורה הפסיק עבודתו, מונה יצחק אולשן לממלא המקום הראשון על ידי ועדת המינויים.^[12]

בשנת 1984, ביוזמתו של מאיר שמגר, שמונה לנשיא בשנה קודם לכן, תוקן החוק והוחלף השם "ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון" ב"משנה לנשיא בית המשפט העליון"^[13] וראשונה נשאה בתואר זה השופטת מרים בן-פורת.

על מינויו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון חלות מגבלות דומות לאלה החלות על מינויו של נשיא בית המשפט העליון: כהונתו מסתיימת בפרישה לגמלאות בהגיעו לגיל 70; בהתאם לתיקון מס' 45 לחוק בתי המשפט משנת 2007, תקופת כהונתו כמשנה לנשיא בית המשפט העליון היא שבע שנים מיום המינוי, ולא ניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת באותו תפקיד.

כאשר נתפנה מקומו של נשיא בית המשפט העליון וכל עוד הנשיא החדש לא התחיל לכהן, או נעדר הנשיא מן הארץ או שנבצר ממנו זמנית למלא תפקידו, ממלא המשנה לנשיא את התפקידים המוטלים על הנשיא.

נשיא בית המשפט העליון רשאי להאציל מסמכויותיו למשנה לנשיא.

רשימת המשנים וממלאי המקום לנשיא בית המשפט העליון

#	משנה וממלא מקום	תמונה	תחילת כהונה	סיום כהונה	תחת הנשיא
1	יצחק אולשן	‏	11 בדצמבר 1953	1 באוגוסט 1954 (הפך לנשיא)	משה זמורה
2	שניאור זלמן חשין	‏	1 באוגוסט 1954	29 בדצמבר 1959 (נפטר בכהונתו)	יצחק אולשן
3	שמעון אגרנט	‏	29 בפברואר 1960	18 במרץ 1965 (הפך לנשיא)
4	משה זילברג	‏	18 במרץ 1965	16 בספטמבר 1970	שמעון אגרנט
5	יואל זוסמן	‏	7 באוקטובר 1970	8 בספטמבר 1976 (הפך לנשיא)
6	משה לנדוי	‏	14 בספטמבר 1976	5 במרץ 1980 (הפך לנשיא)	יואל זוסמן
7	חיים כהן	‏	5 במרץ 1980	11 במרץ 1981	משה לנדוי
8	יצחק כַהן	‏	26 במרץ 1981	30 באפריל 1982 (הפך לנשיא)
9	מאיר שמגר	‏	30 באפריל 1982	27 בנובמבר 1983 (הפך לנשיא)	יצחק כהן
10	מרים בן-פורת	‏	28 בנובמבר 1983	25 באפריל 1988	מאיר שמגר
11	מנחם אלון	‏	26 באפריל 1988	1 בנובמבר 1993
12	אהרן ברק	‏	1 בנובמבר 1993	12 באוגוסט 1995 (הפך לנשיא)
13	שלמה לוין	‏	13 באוגוסט 1995	20 בפברואר 2003	אהרן ברק
14	תאודור אור	‏	20 בפברואר 2003	18 במרץ 2004
15	אליהו מצא	‏	23 באפריל 2004	4 בינואר 2005
16	מישאל חשין	‏	4 בינואר 2005	16 בפברואר 2006
17	אליעזר ריבלין	‏	17 בספטמבר 2006	28 במאי 2012	דורית ביניש, אשר גרוניס
18	מרים נאור	‏	31 במאי 2012	15 בינואר 2015 (הפכה לנשיאה)	אשר גרוניס
19	אליקים רובינשטיין	‏	15 בינואר 2015	13 ביוני 2017	מרים נאור
20	סלים ג'ובראן	‏	12 ביוני 2017	4 באוגוסט 2017
21	חנן מלצר	‏	30 באוקטובר 2017	12 באפריל 2021	אסתר חיות
22	ניל הנדל	‏	18 באוגוסט 2021[א]	27 באפריל 2022
23	עוזי פוגלמן		9 במאי 2022‏[ב]	מכהן

מאז פרישתו של השופט ג'ובראן ב-4 באוגוסט 2017 לא נשא אף שופט בתואר המשנה לנשיא, עד למינויו של חנן מלצר ב-30 באוקטובר 2017. בהתאם לשיטת הסניוריטי הייתה צפויה אסתר חיות להתמנות למשנה לנשיאה ב-4 באוגוסט (לאחר פרישתו של ג'ובראן), אך ויתרה על כך, וב-5 בספטמבר הגישה חיות את מועמדותה לנשיאה ומלצר את מועמדותו למשנה לנשיאה.ברשימה מטה, מצוינים השופטים שצפויים לכהן בתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון:

• בתי המשפט בישראל

• יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022, הפרק "נשיא בית המשפט העליון", עמ' 202–207.

• הודיה קין, ‏מינוי נשיא בית-משפט עליון – סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 14 במאי 2003
• אתי וייסבלאי, ‏תקופת כהונתו של נשיא בית-המשפט העליון – סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 7 ביוני 2007
• נשיאי העליון, סקירת פועלם וחייהם של נשיאי בית המשפט העליון מאז הקמתו הכיתה האינטראקטיבית