מושל סנקט פטרבורג

מושל העיר אחראי למגוון סמכויות מהיותו מושל העיר סנקט פטרבורג. על פי ספר החוקים העירוני (Устав Санкт Петербурга) הוא אחראי ל:

1. ייצוג העיר מול הממשל הפדרלי, ארגוני ממשל מקומי אחרים ומנהל את יחסי החוץ הכלכליים של העיר. כמו כן חותם על הסכמים בשם העיר;
2. חתימת חוקים עירוניים שהתקבלו באספה המחוקקת של סנקט פטרבורג. בסמכותו אף לסרב ולדחות חוקים מטעמה;
3. מכנס את האספה המחוקקת לאסיפות חירום אם רואה בכך צורך;
4. נוטל חלק בהליכי החקיקה של האספה המחוקקת;
5. עומד בראש ממשלת העיר ומנהל את ישיבותיה, אחראי להרכבתה ובסמכותו לפזרה בעת הצורך;
6. ממנה את נציגי העיר במועצת הפדרציה של רוסיה;
7. ממנה מחצית מחברי ועדת הבחירות העירונית;
8. ביטול חוקים הנוגדים את החוקה או חוקים פדרליים וצווים נשיאותיים;
9. תיאום בין רשויות העיר וגופי ממשל הפדרלי;

מאז פירוק ברית המועצות נערכו חמש מערכות בחירות לראשות העיר.

בשנת 1991 נבחר אנטולי סובצ'אק לראש העירייה לאחר שזכה ב-66,1% מקולות הבוחרים. ב-1996 הוא ניסה להיבחר שוב אך הפסיד לולדימיר יאקובלב שנבחר למושל העיר לאחר שניצח בסיבוב השני וזכה ב-47,49%.

בשנת 2000 יאקובלב זכה שוב, הפעם ברוב של 72,69% מהקולות והוא המשיך לכהן כמושל העיר עד שנת 2003.

בשנת 2003 נערכו הבחירות בשני סיבובים לאחר שאף אחד מהמועמדים לא הצליח לזכות ברוב קולות. בסיבוב השני זכתה ולנטינה מטוויינקו לאחר שזכתה ב-63% מקולות הבוחרים. היא כיהנה כמושלת העיר גם לאחר ביטול הבחירות לרשויות המקומיות ומחליפה, גאורגי פולטאבצ'נקו, מונה לתפקיד על ידי הנשיא, אך בשנת 2012 הבחירות הישירות לראשות הערים והמחוזות הושבו על כנן ובשנת 2014 נערכו שוב הבחירות לראשות העיר. פולטאבצ'נקו זכה ב-79,3% מקולות הבוחרים, כשאחוז ההצבעה הכללי היה נמוך ועמד על 39% בלבד מכלל בעלי זכות ההצבעה.

מערכת הבחירות הששית נערכה בספטמבר 2019 ובה זכה אלכסנדר בגלוב ברוב קולות.

ראש העיר הראשון של סנקט פטרבורג היה אלכסנדר מנשיקוב, ידידו הקרוב של פיוטר הגדול שהיה מהמדינאים הבולטים בתקופת האימפריה הרוסית, מעונו הרשמי היה מבנה האבן הראשון שנבנה בסנקט פטרבורג והוא פיקח על בנייתה של העיר, לאחר כיבוש השטח מידי השוודים.

פעמים רבות, תפקיד ראש העיר (תחת הכינוי "גנרל-מושל") כלל גם פיקוד על כוחות הצבא שהוצבו בסמוך לעיר. ראש העיר היה גם האובר-פוליצמייסטר - מפקד משטרת סנקט פטרבורג; כך למשל אנטון דיווער כיהן כמפקד משטרת העיר, שעסק גם בניהול העיר.

בשנים 1802 -1816 ראש העיר היה מפקד המחוז הצבאי וראש העיר באותה עת, סרגיי ויאזמיטינוב כונה בשם המפקד העליון של סנקט פטרבורג (Главнокомандующий в Санкт-Петербурге). אולם עד 1917 תפקיד המושל הכללי לא בוטל ולעיתים חפף תפקידי ניהול מקבילים.

ב-1917 כל תפקידי המושל הכללי במוסקבה, פטרוגרד, קייב, אודסה ובשאר הערים הגדולות בוטלו. במקום המושל הכללי של העיר מונה יושב ראש הוועד הפועל של המפלגה הבולשביקית בפטרוגרד תחילה ואחר כך בלנינגרד, החל מ-1924. ראש העיר לנינגרד היה רשמית המזכיר הראשון של הוועדה העירונית והמחוזית של המפלגה הקומוניסטית בלנינגרד.

ראש העיר לנינגרד הנודע ביותר היה סרגיי קירוב שנרצח ב-1 בדצמבר 1934 על ידי צעיר בשם לאוניד ניקולאייב - ברצח שהיה לאחת הרציחות הפוליטיות המסתוריות בתולדות העיר, לצד רצח הנזיר רספוטין בתחילת המאה ה-20.

הגרסה הרשמית לרצח קירוב הייתה כי המתנקש פעל בשליחותם של אויבי סטלין וסטלין אף נקט בגינוני אבל לאומי כבד על מותו של קירוב - אולם היה זה למעשה רצח פוליטי שהיווה ציון דרך בבניית שלטון האימים של סטלין ויש הטוענים כי סטלין חשש מעלייה בפופולריות של קירוב עצמו. במשך כל תקופת מלחמת העולם השנייה ובתקופת המצור על לנינגרד בראש העיר עמד אנדריי ז'דאנוב. העיר השיבה לעצמה את כבודה רק לאחר המלחמה ואוכלוסיית העיר שבה למספר האוכלוסייה שהיה קודם למלחמה רק ב-1960.

ב-1990 הוקם הוועד הפועל העירוני של לנינגרד שהפך ללנסובייט - מועצת העיר, אך עד מהרה העיר לנינגרד שוב נקראה סנקט פטרבורג והוקמה עירייה שבראשה עמד הדמוקרט והמשפטן אנאטולי סובצ'אק שהיה מרצה למשפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג. בתקופתו חוותה העיר את אחד המשברים הגדולים בתולדותיה, מאז המצור על לנינגרד.

חרף ניסיונותיו לקדם את פיתוח העיר באמצעות משיכת מוסדות פיננסיים לעיר והקלה במס לחברות זרות, העיר סבלה מעלייה דרסטית ברמת הפשיעה ונמל סנקט פטרבורג ששימש כשערהּ הימי של העיר נשלט על ידי המאפיה הרוסית והעירייה שכל חבריה הואשמו בשחיתות לא ניסתה לעשות דבר בעניין. לנסובייט המשיכה לתפקד כמועצה מחוקקת ופרלמנט עירוני עד 1993 כשהפכה לאספה המחוקקת של סנקט פטרבורג.

לכן, ב-1996 תפקיד ראש עיריית סנקט פטרבורג בוטל ובמקומו נבחר מושל סנקט פטרבורג - העומד בראש ממשלת העיר.

ב-2003 - לאחר הרפורמה בשלטון המקומי והחלטתו של הנשיא לבטל את הבחירות לרשויות המקומיות, מונתה ולנטינה מטוויינקו למושלת אישה הראשונה בתולדות הפדרציה הרוסית ולראש העיר הראשונה של סנקט פטרבורג שהיא אישה.

בתקופתה של מטוויינקו, העיר התפתחה מאוד מבחינה כלכלית ויזמים פרטיים רבים החלו להשקיע בה. תוכניות גרנדיוזיות לשיקום השכונות ההיסטוריות של העיר יצאו לדרך ונחקק חוק מקומי על ידי המועצה המחוקקת של העיר לפיו נאסר להרוס מבנים היסטוריים. העיר שינתה פניה והחלה להשקיע בבניית פרויקטים תחבורתיים רבים ככביש הטבעת של סנקט פטרבורג ופיתוח הרכבת הקלה של סנקט פטרבורג, לצד שיקום המבנה הגדול להגנת העיר מפני שיטפונות. אולם לצד זה, הועלתה ביקורת כנגד ממשלת העיר לפיה, העירייה מבצעת תוכניות פיתוח מבלי להתחשב בסביבה והפרויקט לבניית אוחטה סנטר, רובע העסקים של סנקט פטרבורג, נמצא תחת ביקורת מתמדת. הפרויקט שמתרכז בבניית משרדים חדשים עבור תאגיד גזפרום מאיים על הריסת מבנים היסטוריים אחרים וזאת חרף החוק העירוני שנחקק.

אולם הפיתוח הכלכלי שהגיע אל העיר, בשילוב עם פיטוריו של סרגיי מירונוב מתפקיד יושב ראש מועצת הפדרציה של רוסיה, גרמו לכמה ראשי מחוזות ברוסיה לבקש מן הנשיא למנות את מטוויינקו לראש מועצת הפדרציה החדשה, וכך ב-22 באוגוסט 2011 היא הגישה את התפטרותה מתפקיד המושלת ולממלא מקומה מונה גאורגי פולטאבצ'נקו.

לקראת הבחירות למושל העיר, פולטאבצ'נקו פוטר ובמקומו מונה אלכסנדר בגלוב לממלא מקום, באוקטובר 2018.

מדיה וקבצים בנושא מושל סנקט פטרבורג בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מושל סנקט פטרבורג (ברוסית)