עיריית תל אביב-יפו

לפני קום המדינה עריכה

בשנת 1825 הרב רפאל יהודה מנחם לוי המכונה יהודה מרגוזה הקים את קהילת יהודי יפו בשליחות רבני ירושלים, כדי לקבל את פני העולים לרגל בנמל יפו. הרב כיהן כמנהיגה של הקהילה וכרבה מטעם כל העדות עד מותו בשנת 1879.

בשנת 1863 יזם הרב יהודה מרגוזה את "ועד העיר ליהודי יפו" שהיה הוועד הציבורי הראשון בארץ שלא על בסיס עדתי-קהילתי ובו היו שותפים ספרדים ואשכנזים יחד. ועד זה היה ממונה על ענייניה הדתיים והחברתיים של הקהילה היהודית של יפו. מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 החל להעביר הוועד את סמכויותיו בהדרגה לעיריית תל אביב-יפו ולמועצה הדתית של תל אביב, עד שחדל להתקיים במאי 1939.^[1][2][3]

בשנת 1887 הוקמה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לתוואי חומות יפו, נווה צדק, ובעקבותיה שכונות נוספות. בשכונות פעלו ועדים שנבחרו באסיפות כלליות של התושבים. הוועדים היו וולונטריים, ואמנם התושבים קיבלו עליהם את מרותם, אך לא היה להם שום תוקף חוקתי, שכן השכונות היהודיות היו כולן שכונות של העיר יפו.

בשנת 1917, קרוב לתום מלחמת העולם הראשונה, נכבשה ארץ ישראל על ידי האימפריה הבריטית מאת האימפריה העות'מאנית. המדינאי היהודי-בריטי לורד הרברט סמואל מונה כנציב העליון הבריטי על ארץ ישראל, שתפקידו לימשל על ארץ ישראל מטעם האימפריה הבריטית.

ב–19 ביולי 1920 הגיש ראש ועד שכונת תל אביב (לשעבר, שכונת אחוזת בית) מאיר דיזנגוף, לנציב העליון בקשה רשמית להיפרדות שכונת תל אביב מיפו. הצידוקים הרשמיים לבקשה נגעו בנטל המיסים של תושבי שכונת תל אביב, הן לוועד שכונת תל אביב והן לעיריית יפו. אך כוונתם האמיתית של אנשי שכונת תל אביב הייתה להקים עיר עברית חדשה.^[4]

ב־11 במאי 1921 חתם הנציב העליון על "פקודת מועצת עיריית תל אביב". הפקודה קבעה את עצמאות תל אביב על ידי כך שהפרידה אותה מיפו (אם כי בנושאים מסוימים, כמו אישור התקציב השנתי, הייתה עדיין כפופה לעיריית יפו), וקבעה את גבולותיה. הצו שעליו חתם הנציב העליון הרברט סמואל, הגדיר את גבולות המועצה, וכך נכנסו לתל אביב שכונות נוספות. כמו כן הוקמו שכונות חדשות אשר הסתפחו אף הן לתל אביב ותושביהן נתווספו לכלל המצביעים.

שלוש שנים לאחר מכן, ב־24 בינואר 1924, נערכו הבחירות הראשונות למועצת העיר.^[5] בבחירות אלה היו מספר מועמדים לכל שכונה לפי מספר תושביה. עוד הוחלט שבעלי זכות ההצבעה יהיו אזרחי תל אביב מזה חצי שנה לפחות, בני 20, המשלמים מסי עירייה בסכום של 50 גרוש מצרי לשנה. לעומת זאת נקבע כי הזכות להיבחר תוענק רק לאזרח שמלאו לו 24 שנים, הדובר עברית. תוצאות הבחירות היו כדלקמן:

• "מפלגת פועלי יפו" ו"פועלי ציון" (דוד בלוך-בלומנפלד (ראש העירייה השני) ויוסף אהרונוביץ') זכו ב־15 נציגים.
• "רשימת המרכז", בראשה עמד מאיר דיזנגוף (ראש העירייה הראשון) – 7 נציגים.
• "נכסי דלא ניידי" – 5 נציגים.
• "המזרחי הצעיר" – 3 נציגים (בהם מנשה מני ויוסף אליהו שלוש).
• "הסתדרות הספרדים" – 2 נציגים בלבד (סעדיה שושני ואברהם קריניצי).

שאר הנבחרים היו נציגי השכונות, ובסך הכל היו במועצה 41 חברים – 18 מתל אביב עצמה ו־23 מהשכונות החדשות. נוסף לכך נבחר אחד העם לחבר כבוד – החבר ה־42 של המועצה (ממלא מקום). ישיבת המועצה הראשונה התקיימה ביום 31 בינואר 1924 ובה נבחרו מאיר דיזנגוף למשרת ראש העירייה, וכסגניו מונו ד"ר בן ציון מוסינזון, מנהל גימנסית הרצליה, ודוד בלוך בלומנפלד מסיעת הפועלים. על אף שסיעת הפועלים זכתה למספר הקולות הרב ביותר, סיעתו של דיזנגוף, סיעת המרכז, קיבלה את מנדט המועצה והיא הרכיבה את הקואליציה.

ב־12 בינואר 1934 פורסמה פקודת העיריות, ובה תל אביב הוכרזה כעיר, והמועצה כעירייה. כמו כן בוטלו כל הסעיפים הפרוצדורליים שקשרו את תל אביב לעיריית יפו, ותושבי תל אביב איבדו את זכות ההצבעה לעיריית יפו.

תקופת מדינת ישראל עריכה

בשנת 1949 אוחדו הערים תל אביב ויפו במסגרת איחוד רשויות מקומיות, ומאז שתי הערים מתנהלות כיישות אחת.

בשנת 1984 עמדה העירייה בפני פשיטת רגל לאחר שצברה חובות של 4 מיליארד שקל.^[6]

מנגנון עיריית תל אביב כולל כ־7,000 עובדים (מספר שאינו כולל עובדי עמותות ועובדי קבלן) המועסקים באגפי העירייה השונים ומנהלותיה. בראש המנגנון עומד מנחם לייבה, מנכ"ל העירייה.

בשנת 2016 הוקם מינהל קהילה, תרבות וספורט בעיריית תל אביב-יפו, המינהל הוקם לטובת העצמה קהילתית בתוך חלקי העיר, חיבור ושיתוף גופים עירוניים לטובת מתן מענה נרחב לצורכי התושבים.

תקציב עריכה

תקציב העירייה עמד בשנת 2011 על 4.65 מיליארד ש"ח. מהם 790 מיליון בתב"ר (תקציב בלתי רגיל).

תקציב העירייה הכולל בשנת 2022 עומד על 7.7 מיליארד ש"ח, מהם התקציב הרגיל עומד על 5.840 מיליארד ותקציב הפיתוח מסתכם ב-1.93 מיליארד ₪.^[7]

תקציב העירייה מתפרסם באתר האינטרנט של עיריית תל אביב-יפו.

אגפי העירייה עריכה

רובעי העיר עריכה

ערך מורחב – רובעי תל אביב-יפו

שטחה המוניציפלי של תל אביב-יפו מחולק ל־9 רבעים מנהלתיים:

• רובע 1 – צפון-מערב. שכונות עבר הירקון שממערב לנתיבי איילון בהן אזור רמת אביב, אוניברסיטת תל אביב ועוד.
• רובע 2 – צפון-מזרח. שכונות עבר הירקון שממזרח לנתיבי איילון בהן שכונות נאות אפקה, הדר יוסף, צהלה, שיכון דן ועוד.
• רובע 3 – הצפון הישן ומרכז העיר. בין רחוב אבן גבירול והים, ומצפון לקו הרחובות בוגרשוב–שדרות בן ציון–מרמורק ומדרום לנחל הירקון.
• רובע 4 – בין רחוב אבן גבירול, נתיבי איילון, נחל הירקון ושדרות שאול המלך בדרום. כולל את הצפון החדש, שכונות בבלי, גבעת עמל ב' ופארק צמרת.
• רובע 5 – שכונות לב העיר, נוה צדק כרם התימנים והסביבה. עד רחוב יהודה הלוי במזרח ודרך יפו/רחוב אילת בדרום.
• רובע 6 – מרכז העסקים כולל שכונת מונטיפיורי, שכונת הרכבת והקריה. בין שדרות שאול המלך, נתיבי איילון, ורחוב הרכבת בדרום.
• רובע 7 – יפו ונוה עופר.
• רובע 8 – דרום. אזור נוה שאנן, פלורנטין, שכונת שפירא וקריית שלום.
• רובע 9 – דרום מזרח. כל האזור שממזרח לנתיבי איילון ומדרום לגבעתיים ורמת גן כולל שכונת התקווה, כפר שלם, נחלת יצחק, יד אליהו ועוד.

חלוקה זו של רובעי העיר השתנתה עם השנים ואינה חופפת הגדרות חלוקה אחרות של העיר כגון ועדות התכנון באגף ההנדסה או אזורי החנייה של העיר.

ראש העירייה עריכה

בראש הפירמידה הפוליטית של עיריית תל אביב-יפו עומד ראש העירייה, הנבחר אחת לחמש שנים בבחירות אישיות. במקביל לבחירת ראש העירייה, נבחרים בפתק הצבעה נוסף ובמעטפה נפרדת חברי מועצת העיר, המתמודדים ברשימות שונות שאינן בהכרח מקבילות לרשימות המתמודדות בפוליטיקה הלאומית. ראש העירייה, בדומה לראש ממשלה, נזקק לתמיכת רוב של חברי המועצה שנבחרה, ועל כן ירכיב בדרך כלל קואליציה עירונית ליצירת רוב במועצת העיר, אשר יעניק לו גיבוי וחופש פעולה לניהול ענייני העיר. בכירי רשימות הקואליציה מתמנים על פי רוב לסגניו, אוחזים בתיקים נושאיים שונים של אחריות לניהול ענייני העיר, ומהווים יחד עם ראש העירייה את "הנהלת העירייה" – היא ה"קבינט" המוניציפלי. יתר חברי המועצה שאינם חברי הנהלה, פועלים בוועדות השונות, המורכבות מאנשי רשימות שונות מן הקואליציה והאופוזיציה.

• "ראש העיר ליום אחד" – לאחר שנפטר ראש העירייה הראשון, מאיר דיזנגוף, בשנת 1936, בחרה מועצת העירייה את משה שלוש כיורשו. שלטונות המנדט סירבו לאשר את הבחירה, וקבעו כי ישראל רוקח יהיה ראש העיר הבא. רוקח הסכים לקבל את התפקיד, למרות הפגיעה בהליך הדמוקרטי. מאז זכור שלוש כ"ראש העיר ליום אחד".
• "כמעט ראש העירייה" – גולדה מאיר – 1955, מפא"י – בבחירות לראשות העירייה ב-1955 היה מובטח רוב לגולדה מאירסון (מאיר) מול חיים לבנון.^[8] למרות זאת, סיכלו סיעות אגודת ישראל והפועל המזרחי את בחירתה על רקע התנגדותם למינוי אישה לתפקיד. לבסוף מונה לבנון לראשות העיר וכעבור 14 שנים נבחרה מאיר לתפקיד ראש ממשלת ישראל.

מועצת העיר עריכה

מועצת העיר תל אביב-יפו מונה 31 חברים, והיא עוסקת בחקיקתם של "חוקי העזר העירוניים" בשטחים המונציפלים של העיר.

2024 - 2028 עריכה

הרכב המועצה ה-21 שנכנסה לתפקידה ב-19 במרץ 2024^[9]:

2018 - 2024 עריכה

הרכב המועצה ה-21 שנכנסה לתפקידה ב-20 בנובמבר 2018^[10]:

2013–2018 עריכה

הרכב המועצה ה-20:

2008–2013 עריכה

הרכב המועצה ה-19:

קואליציה: תל אביב אחת (5), רוב העיר (3), כח לגמלאים (3), הירוקים (2), יהדות התורה–המפד"ל (2), הליכוד (2), ש"ס (2), צדק חברתי (1), יאפא – רשימת תושבי יפו (1) (נכנסה לקואליציה ב-27 בספטמבר 2012). בסך הכל 21 חברים בקואליציה העירונית.

אופוזיציה: עיר לכולנו (5), מרצ (3) (פרשה מהקואליציה ב-26 ביוני 2012), לתת לִחיות (2) (פרשה מהקואליציה ב-22 במאי 2011). בסך הכל 10 חברים באופוזיציה העירונית.

2003–2008 עריכה

• כח לגמלאים – 6 מנדטים – נתן וולוך, חביבה אבי גיא, אריה שומר, משה טיומקין, מאיר מוזס, שלי חושן.
• מרצ – 5 מנדטים – מיטל להבי, יעל דיין, יפה כחלון, רפעת טורק, איתי פנקס.
• תל אביב אחת – 4 מנדטים – רון חולדאי, שולה אגמי, דורון ספיר, שמואל מזרחי.
• הירוקים – 4 מנדטים – פאר ויסנר, מרדכי וירשובסקי, הדס שכנאי, אורנה בנאי.
• הליכוד – 3 מנדטים – ארנון גלעדי, שלמה מסלאוי, ישעיהו דרורי.
• ש"ס – 3 מנדטים – דורון לוי, מרדכי אטיאס, שלמה זעפרני.
• יהדות התורה ואלי אמינוב – 2 מנדטים – נפתלי לוברט, אלי אמינוב.
• שינוי – 2 מנדטים – רון לוינטל, זהר שביט.
• המפד"ל – 1 מנדטים – ליאורה מינקה (רוטציה בין ליאורה מינקה לשמואל גפן לדוד עזרא).
• זכות הציבור לדעת – 1 מנדטים – גילה הרץ.

קואליציה: תל אביב אחת (4), כח לגמלאים (6), מרצ (5), הירוקים (4), הליכוד (3), ש"ס (3), יהדות התורה (2), תמורה {זהר שביט} (1), המפד"ל (1). בסך הכל 29 חברים בקואליציה העירונית.

אופוזיציה: שינוי {רון לוינטל} (1), זכות הציבור לדעת – גילה הרץ (1). בסך הכל 2 חברים באופוזיציה העירונית.

עיריית תל אביב-יפו מחלקת מדי מספר שנים 16 פרסי עידוד והוקרה לאישים ראויים בתחומי פועלם. תדירות חלוקת הפרס משתנה לפי סוג הפרס. מתוך 16 הפרסים העירוניים, שלושה ממומנים על ידי קרנות חיצוניות, וה-13 הנותרים ממומנים מתקציבה של העירייה.

1. פרס דוש לקריקטורה ע"ש קריאל גרדוש
2. פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים ע"ש ד"ר חיים ויצמן
3. פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול ע"ש מאיר דיזנגוף
4. פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ע"ש שאול טשרניחובסקי
5. פרס אנגל ליצירה מוזיקלית ולמחקר המוזיקה העברית ע"ש יואל אנגל
6. פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית ע"ש נחום סוקולוב
7. פרס רוקח לאדריכלות ע"ש ישראל רוקח
8. פרס משה הלוי לאמנות הבימה ע"ש משה הלוי
9. פרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף ע"ש אברהם קרוון
10. פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה ע"ש פרץ נפתלי
11. פרס הרב קוק לספרות תורנית ע"ש הרב אברהם יצחק הכהן קוק
12. פרס דב הוז לספורט ע"ש דב הוז
13. פרס לעובדים בתחום החינוך העברי
14. פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית ע"ש הנרייטה סולד
15. פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה ע"ש גוטליב וחנה רוזנבלום
16. פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל ע"ש חיים נחמן ביאליק
17. פרס הרב עובדיה יוסף לכתיבה הלכתית תורנית

פרסים נוספים שחולקו: פרס איינהורן לחקר הלשון והספרות הרפואית העברית, ע"ש ד"ר משה איינהורן (מ-1966).

"דיגיתֵל" הוא כרטיס התושב של העיר תל אביב-יפו, שבו מחזיקים למעלה מ-200 אלף מתושבי העיר.^[11] כרטיס העיר מציע הטבות ומידע אישי, בהתאם לתחומי העניין של התושב. מועדון דיגיתל הוקם בשנת 2013, לשם חיזוק הקשר של העירייה עם תושבי העיר. הכרטיס מאפשר למחזיקו לקבל שירותים ומידע בדואר אלקטרוני, ב-SMS ובאזור האישי המותאם לו לפי מקום המגורים, תחומי עניין, מצבו המשפחתי ועוד. השירות מציע פעילויות מוזלות ושירותים ממוקדים לרווחת התושבים. כמו כן, ניתנים שירותים עירוניים מקוונים, באמצעותם ניתן לבצע פעולות מהבית ללא המתנה בתור ומבלי להגיע לעירייה.

ערך מורחב – תל-אופן

הקמת המערך עריכה

תל־אופן הוא שירות שיתוף אופניים של העירייה לבאי העיר המאפשר שכירת אופניים ואופניים חשמליים לזמן קצר.^[12][13]

מערך השכרת האופניים העירוני הוקם בשנת 2011 וזכה להיקפי שימוש גבוהים.

רחובות העיר מלאים בתנועת מכוניות והעיר פקוקה מאוד, גם חנייה קשה מאוד למצוא בעיר תל אביב. כחלק מהניסיונות לפתור את העניין העירייה מעודדת שימוש באופניים שתופסים פחות מקום בנפח התנועה ופחות חניות. מיזם תל־אופן מאפשר לאנשים לשכור אופניים בתחנת איסוף אחת, להגיע איתם לתחנת איסוף אחרת ושם להחזיר אותם.

ביטול המערך עריכה

בשנים האחרונות חלה ירידה הדרגתית בהיקף השימושים, עקב התפתחות שוק האופניים והקורקינטים החשמליים והשיתופיים.

חוזה הפעלת המערך היה אמור להסתיים בינואר 2021, ולאור התמורות שחלו בהיקפי השימוש, ועקב התפתחות שוק האופניים והקורקינטים החשמליים והשיתופיים, הוחלט להקדים את סיום ההתקשרות במספר חודשים, והפעילות הופסקה על ידי העירייה, החל מחודש אוגוסט 2020.

עם פרוץ מגפת הקורונה במרץ 2020 נערכה העירייה במתכונת חירום כדי לתת מענה, מבחינת העירית, לתושבים. וכך הוקמו מרכזים עירוניים לבדיקות קורונה, פורסמו נתוני תחלואה ונפתחו מוקדי מידע^[14]

העירייה מפעילה את הסיירת לביטחון ושיטור עירוני (סל"ע). תפקיד הסיירת הוא להגביר את תחושת הביטחון האישי של תושבי העיר ובעלי העסקים הפועלים בה.הסיירת פועלת בכל ימות השבוע, לאורך כל היממה, בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל, הפיקוח העירוני ומשל"ט המצלמות באגף הביטחון ושירותי החירום.

מוקד שירות 106 פלוס מרכז את הפניות ומנתב אותן אל הסיירת או אל המשטרה בהתאם לאופי הפנייה.

סיירת פועלת מכוח סמכות העירייה בפקודות העיריות ונושאי פעילותה הוגדרו בתקנות העיריות (שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ברשות מקומית), התשע"ב - 2011 כדלהלן:

1. שמירה ואבטחה נייחת וניידת במרחב הציבורי ובמתקני הרשות המקומית לרבות לצורך מניעת פעילות חבלנית עוינת.
2. סיוע למשטרת ישראל בפעולותיה לשמירת שלום הציבור והסדר הציבורי, לרבות באבטחת אירועים המוניים.
3. מניעת פגיעה ברכוש של הרשות המקומית.

ב-5 באוגוסט 2023 נפל בעת מילוי תפקידו סייר של היחידה חן אמיר בפיגוע ירי ברחוב מונטפיורי בתל אביב לאחר שחתר למגע מול המחבל, לאחר מאמצי החייאה ממושכים מת מפצעיו בבית החולים איכילוב.^[15]

• אתר האינטרנט הרשמי של עיריית תל אביב-יפו
• עיריית תל אביב, ברשת החברתית פייסבוק
• ארכיון תל אביב-יפו
• חברי מועצות העירייה של תל אביב, ידיעות עיריית תל אביב, 15 באפריל 1942
• תל אביב שלי, האתר לתולדות תל אביב בעריכת אילן שחורי