מוסקו אלקלעי

מוסקו (משה) אלקלעי (Moscu Alcalai) נולד בשנת 1931 ללזר אלקלעי, נצר למשפחת לאון ב. אלקלעי, בבוקרשט שברומניה. משפחתו, שהשתייכה לקהילת הספרדים, הייתה ידועה בתחום ההוצאה לאור וחנויות ספרים.עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נזרק מבית הספר בשל יהדותו. אביו נשלח לעבודות פרך.לאחר שפוטר מעבודתו בתיאטרון הלאומי הרומני, למד יידיש ומצא עבודה כשחקן בתיאטרון הממלכתי היהודי.אלקלעי למד משחק בפקולטה לתיאטרון של אוניברסיטת בוקרשט וסיים תואר שני. הוא עלה לישראל עם רעייתו בינואר 1962.

לבד מעבודתו כאמן, אלקלעי היה פעיל גם בזירה הציבורית. ב-1986 מונה לחבר המועצה הארצית לתרבות ואמנות במשרד החינוך.שימש כיו"ר אמ"י בשנים 1987–1993, חבר דירקטוריון באקדמיה בצלאל, חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, מייסד פורום היוצרים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, ויו"ר המועצה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו^[1]. ב-2001 ייסד את העמותה לקידום תרבות ישראל-רומניה. בשנת 2003 קיבל פרס מפעל חיים בטקס פרסי אופיר.

אלקלעי היה נשוי לסוכנת השחקנים רודיקה אלקלעי לבית פסקל, במשך 50 שנה. נולדו להם שני בנים, רון ושי. אחותו עדה הייתה אשתו השנייה של ראש עיריית כפר סבא הראשון וחבר הכנסת מרדכי סורקיס.אלקלעי נפטר ב-1 באפריל 2008 עקב כשל נשימתי לאחר סיבוך עם מחלה קשה וניתוח שממנו לא החלים. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

ברומניה עבד אלקלעי בשנים 1948–1962 בתיאטרון הלאומי בבוקרשט, ולאחר שפוטר משם בתיאטרון הממלכתי היהודי. בישראל, החל משנת 1962 הופיע בקאמרי. כעבור שנה עבר לתיאטרון האוונגרד "זווית". לאחר סגירת "זווית", חזר לשלוש שנים נוספות לקאמרי ועזב ב-1971, כדי להופיע בתיאטרון לילדים ונוער החדש של אורנה פורת. בשנת 1975 לאחר שהחליף את יהודה אפרוני בתפקידו הצטרף להבימה. השתתף בין השאר מחזות "החולה המדומה" מאת מולייר, "הדה גאבלר" מאת הנריק איבסן, "הלוויה חורפית" מאת חנוך לוין, חתונת הדמים מאת פרדריקו גרסיה לורקה, "הלילה השנים עשר", "סנג'ר" מאת מוטי בהרב, "מלון קטן בצד" מאת ז'ורז' פדו ומוריס דוולייר (נוסח עברי מאת נסים אלוני), "נמר חברבורות" מאת יעקב שבתאי, "השקיעה" מאת איסאק באבל, "מירל'ה אפרת" מאת יעקב גורדין, "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברטולט ברכט, "סאלח שבתי" מאת אפרים קישון, "גן הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב, "קברט", "מלאכת החיים" מאת חנוך לוין, "פצפונת ואנטון", "חגיגת חורף" מאת יוסף בר-יוסף, "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר, "הקוסם מברוקלין" (TheFloating Light Bulb) מאת וודי אלן, "שנים עשר המושבעים" לפי רג'ינלד רוז, "רוחות" מאת איבסן, "סירנו" מאת אדמון רוסטאן, "שבעה" מאת שמואל הספרי, "אויב העם", "אם הבית" מאת הלל מיטלפונקט (הצגת פרינג' בבימוי חגי אייד), הקוסם! מחזמר מאת אורי פסטר, וירון כפכפי, "דולפינים" מאת מאיה שעיה. בשנת 1993 פרש לפנסיה מתיאטרון הבימה אחרי 25 שנה.

אלקלעי שיחק בלמעלה מ-50 סרטי קולנוע ודרמות טלוויזיה ישראליים, לרוב בתפקיד משני. בשנת 1967 שיחק ב"ארבינקא" של אפרים קישון לצד גילה אלמגור ויוסי בנאי. ב-1968 שיחק ב"הבן האובד" וב-1970 בסרט נוסף של קישון "תעלת בלאומילך", שהיה מועמד בפרסי גלובוס הזהב, לצד רבקה מיכאלי ואורי זוהר. בשנת 1972 שיחק ב"סלומוניקו" לצד טוביה צפיר ואריה מוסקונה וב-1975 בסרטו של בועז דוידזון "חגיגה בסנוקר" לצד אריה אליאס ובסרטו של אסי דיין "חגיגה לעיניים" לצד יוסף שילוח. ב-1978 שיחק בסרט נוסף של קישון, "השועל בלול התרנגולות" לצד שייקה אופיר. ב-1980 שיחק בסרט "מלך ליום אחד" של אסי דיין. ב-1982 שיחק ב"צלילה חוזרת" וב-1984 ב"עדות מאונס" לצד אורי גבריאל. ב-1985 השתתף לצד אלון אבוטבול ב"בר 51" וב-1986 בסרטו של אמנון רובינשטיין "נאדיה" יחד עם חנה אזולאי-הספרי.

בשנת 1993 שיחק בסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין" לצד משה איבגי וב"מחפשת בעל על ארבע" לצד יהודה ברקן. ב-1994 שיחק ב"הגמל המעופף" ב-1997 ב"אין שמות על הדלתות" לצד חוה אלברשטיין.

בשנת 1999 שיחק בסרט הטלוויזיה האמריקאי "לנסקי", אודות חיו של הגנגסטר מאיר לנסקי שכתב דייוויד מאמט לרשת HBO.

ב-2007 שיחק בסרט "אסקימוסים בגליל". ב-1997 שיחק בסדרת טלוויזיה בשם "קו 300". בשנת 1999 שיחק בסרט "החברים של יאנה", ועל משחקו בתפקיד המשני זכה בפרס אופיר. ב-2001 שיחק בסרט "הארץ הקדושה" לצד אלברט אילוז וב-2001 בסרט הטלוויזיה "זנב של עפיפון". בשנת 2006 שיחק בסרט "מלך של קבצנים" לצד עמוס לביא. בנוסף, השתתף ב"תיק סגור", "מלאכת החיים", "סקפין", "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", "המכון", "סטארט-אפ" ו-"האלופה" בטלוויזיה.

כמו כן, השתתף במספר סרטים זרים, בהם "מדרון" (1970), "בלומפילד" (1971) לצד יוסי גרבר, "שבע פעמים ביום" (1971), "משה נותן החוקים" (1975), "ישו" (1979) בתפקיד מתי, "אישה ושמה גולדה" (1982), "מניו יורק באהבה" (1985), "מחץ הדלתא" (של מנחם גולן) (1986), "לפגוש את ונוס" (1991), "המומיה חיה" (1993), "החיים של ישו", ו"המסעות" (1999) ו"הטנגו של רשבסקי" (2003).

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב דיזנגוף 23 בתל אביב.

מדיה וקבצים בנושא מוסקו אלקלעי בוויקישיתוף

• מוסקו אלקלעי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• מוסקו אלקלעי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מוסקו אלקלעי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מוסקו אלקלעי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• מוסקו אלקלעי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מוסקו אלקלעי, דף שער בספרייה הלאומית
• מוסקו אלקלעי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• מוסקו אלקלעי, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
• מוסקו אלקלעי, באתר "הבמה"
• עכבר העיר אונליין, השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו, באתר הארץ, 01 באפריל 2008
• מרב יודילוביץ', השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו, באתר ynet, 1 באפריל 2008
• מיכל שפירא וערן סויסה, השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו בגיל 77, באתר nrg‏, 2 באפריל 2008
• לי-אור אברבך, שחקן נשמה, באתר nrg‏, 2 באפריל 2008
• ציפי שוחט, מוסקו אלקלעי 1931–2008, באתר הארץ, 1 באפריל 2008
• נילי אורן, מוסקו אלקלעי מת, באתר nana10‏, 17 ביוני 2008
• שחקן לנצח, באתר ynet, 17 בפברואר 2009 - ראיון וידאו חודשים ספורים לפני מותו