לאגוואט

העיר מוזכרת לראשונה במאה ה-11 (לפי ההיסטוריון אבן ח'לדון) והייתה תחת שלטון מרוקאי ועות'מאני. בשנת 1852 כבשו הצרפתים את העיר. צבא של 6,000 חיילים, תחת פיקודו של שלושה גנרלים, (פליסייר, יוסוף ובואוסקרן) - הטילו מצור על העיר לאגוואט. הקרב החל ב-21 בנובמבר, עד 4 בדצמבר של אותה שנה, העיר לאגוואט הייתה סוערת. היה חיסול שיטתי של האוכלוסייה לפי פקודה, יותר משני שלישים נהרגו. שאר אוכלוסיית העיר ניצלו בקושי באמצעות כניעה. הצרפתים הרסו שכונות שלמות ובנו במקומם בתים חדשים ומודרניים.

מאז 1962, לאגוואט היא תחת שלטונה של אלג'יריה העצמאית. בשנת 1974 לאחר החלוקה המנהלית המחודשת, לאגוואט החזירה לעצמה את מעמדה כעיר בירה של המחוז.

אוכלוסיית העיר לאגוואט מנתה 170,693 תושבים במפקד האוכלוסין שהתקיים ב-2012. העיר מהווה חלק ממחוז לאגוואט, שאוכלוסייתו הכוללת היא כ-480,000 תושבים. גרף האוכלוסייה מתייחס לכמות האוכלוסייה בעיר בעידן אלג'יריה העצמאית:

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

מאז 14 בספטמבר 1955 העיר היא מקום מושבה של "הדיוקסיה של לאגוואט" (בלטינית: Dioecesis Laghuatensis), שהוקמה ב-19 ביולי 1901. ב-10 ביוני 1948 ביקרה במקום נציגות האפיפיור. הדיוקסיה כפופה ישירות לכס הקדוש והיא מקום מושבו של הארכיבישוף של אלג'יריה. בדיוקסיה יש כ-300,000 מאמינים. בשנת 2004 שירתו במקום 1,916 כמרים ו-61 נזירות.

בעיר קיימת אוניברסיטת "עאמר טלידג'י".

העיר ממוקמת על ציר תחבורה ראשי (N1) החוצה את המדינה מצפון לדרום.במזרח העיר קיים נמל תעופה בינלאומי גדול, "אל-מקרארג". ותחנת רכבת המקשרת את העיר עם שאר המדינה.

60 ק"מ דרומית לעיר נמצא שדה הגז "חאסי ראמל", שהוא הגדול ביותר בצפון אפריקה.

עד לסוף 1948 הייתה בעיר קהילה גדולה. בעיר היו בתי כנסת ובית ספר המלמד עברית. כל יהודי העיר עזבו בעקבות הרב המקומי שעלה לישראל.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לאגוואט

אתר מידע של העיר

• לאגוואט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)