חיל האוויר הרוסי
חיל האוויר הרוסי (ברוסית: Военно-воздушные cилы России בתעתיק: "ווֹיֶנּוֹ-ווֹזְדוּשְׁנִיֶה סִילִי רוֹסיאי" בראשי תיבות: ВВС – או VVS בתעתיק לטיני) הוא זרוע האוויר של צבא רוסיה, הפועל תחת מטריית האחריות של כוחות האוויר והחלל המאגד תחתיו את חיל האוויר, חיל החלל וחיל ההגנה נגד מטוסים וטילים. בנוסף, לצי הרוסי יש זרוע אווירית משלו – "התעופה הימית הרוסית".
 סמל חיל האוויר הרוסי .svg) רונדל חיל האוויר הרוסי משנת 1991 ועד 2010  | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | חיל האוויר הרוסי |
| מדינה |  רוסיה |
| שיוך | משרד ההגנה |
| סוג | זרוע האוויר והחלל |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 12 באוגוסט 1912 כחיל האוויר הרוסי הקיסרי ושוב ב-1992 לאחר נפילת ברית המועצות – 1917 עם הקמת ברית המועצות |
| מקים היחידה | אלכסנדר קובאנקו |
| מלחמות | מלחמת צ'צ'ניה הראשונה מלחמת צ'צ'ניה השנייה המלחמה בדרום אוסטיה משבר קרים מלחמת האזרחים בסוריה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | ~165,000 חיילים בשירות סדיר (נכון ל-2019)[1] |
| ציוד עיקרי | מטוסי קרב, מפציצים אסטרטגיים ומסוקים |
| פיקוד | |
| יחידת אם | כוחות האוויר והחלל |
| מפקדים | ראו בהמשך |
חיל האוויר הרוסי הוא אחד מחילות האוויר הוותיקים בעולם. חיל האוויר הוקם באוגוסט 1912 בצבא האימפריה הרוסית. בשנת 1917 פורק החיל והוקם מחדש כחיל האוויר הסובייטי והיה לחיל האוויר השני בגודלו בעולם עד שנת 1991 (אחרי חיל האוויר של ארצות הברית). בשנת 1992, לאחר התפרקות ברית המועצות, הפך לחיל האוויר של הפדרציה הרוסית. במשך כעשר שנים לאחר התפרקות ברית המועצות סבל החיל ממחסור תקציבי שנבע מקשייה הכלכליים של רוסיה, ועל כן התקשה לשמר את המוכנות והכשירות של מטוסיו וטייסיו. מגרעות אלו ניכרו במהלך מלחמות צ'צ'ניה הראשונה והשנייה וכן במלחמת גאורגיה-רוסיה, שבהן הציג חיל האוויר יכולות מבצעיות מוגבלות.
כתוצאה מרפורמה בכוחות המזוינים של רוסיה, קלט חיל האוויר את כוחות ההגנה האווירית הרוסית בשנת 1998, ואת זרוע האוויר של צבא היבשה בשנת 2003. ב-2008 נערכה רפורמה מקיפה בכל הזרועות המזוינים ובחיל האוויר. במהלכה הוקטן מספר המחוזות הצבאיים, צומצמה כמות היחידות והוגבל כוח האדם של החיל. הרפורמות ייעלו את הניהול של החיל ואפשרו להגדיל את מוכנותו הכללית. החל משנת 2011, עם השיפור בכלכלה הרוסית החלו בתוכניות רכש של כלי טיס חדשים והשבחה של כלי טיס קיימים. החל משנת 2015, כחלק ממעורבותה של רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה, מפעיל החיל רגימנט מעורב של כלי טיס בבסיס חמיימים ליד לטקיה, סוריה. כמו כן, מטוסי ההפצצה האסטרטגיים של חיל האוויר ביצעו מספר תקיפות בסוריה שהיוו את טבילת האש המבצעית שלהם.
היסטוריה עריכה
חיל האוויר הרוסי הקיסרי עריכה
ערך מורחב – חיל האוויר הרוסי הקיסרי
שירות האוויר הרוסי החל את דרכו כשירות הבלונים עוד בשנת 1887. בשנת 1905, לאחר הטיסה הראשונה של האחים רייט, ארגן הצבא הקיסרי את בית הספר כבית-ספר לקציני תעופה שלווה ברכש של כלי טיס בסיסיים מחברות כגון רייט ואנרי פרמן. באוגוסט 1914, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כלל החיל 244 כלי טיס שונים המפוזרים ב-39 טייסות יחד עם 12 ספינות אוויר שהוטסו על ידי כ-300 טייסים, כ-133 מתוכם הוכשרו בבתי הספר הצבאיים לתעופה.[2] בשנת 1917 הוא כלל למעלה מ-1,000 מטוסים, פחות מאשר בחילות של מדינות אחרות שהשתתפו במלחמה.
חיל האוויר הסובייטי עריכה
- ערך מורחב – חיל האוויר הסובייטי
אחרי מהפכת אוקטובר עם הקמת ברית המועצות חיל האוויר הקיסרי פוזר ואורגן חיל האוויר של ברית המועצות. תעשיית תעופה הייתה סממן משמעותי לתיעוש של ברית המועצות ולכן ראשיה שמו את פיתוחה בעדיפות גבוהה. המכון האווירוהידרודינמי המרכזי שהוקם בשנת 1918 היה בין מרכזי המחקר האווירונאוטי המתקדמים בעולם. משרדי תכנון ניסויי שונים אורגנו והחיל הצעיר החל להסתמך על כלי טיס מייצור מקומי באופן בלעדי כמעט. כמו כן, החל החיל לבצע טיסות ראווה, טיסות חלוציות ושוברות שיאים בחוג הארקטי.
בשנת 1925 יועצים נשלחו לסין לתמוך בקוומינטנג בשביל לעזור לארגן את הטייסות הסיניות החדשות. ואף שסון יאט-סן מרד במפלגה הקומוניסטית הסינית, התמיכה בו המשיכה וטייסים רוסים טסו משימות תמיכה בקוומינטנג. אם כי בשנת 1929 היחסים בין הסובייטים לסינים התדרדרו וחיל האוויר החל לטוס כחלק מחיל הדגל האדום המיוחד במזרח הרחוק.
בין השנים 1936–1939 חיל האוויר הסובייטי השתתף במלחמת האזרחים בספרד, בנוסף על אספקת כלי טיס ואימון טייסים, הם שלחו טייסים מתנדבים. בהתחלה אלה תרמו בניצחונות משמעותיים במלחמה, אך לאחר ההתערבות של הגרמנים בצורת לגיון הקונדור המערכה האווירית הגיעה לקיפאון ומאוחר יותר לתבוסה של הסובייטים.[3]
מלחמת העולם השנייה עריכה
- ערכים מורחבים – מלחמת העולם השנייה, לוחמה אווירית במלחמת העולם השנייה
עם השגת הניסיון בספרד, ולמרות היותו חיל האוויר הגדול בעולם בזמנו חיל האוויר הסובייטי היה משותק ולא מוכן למלחמה ערב פרוץ מבצע ברברוסה (קיץ 1941). זאת הודות למחדל מודיעיני-מנהיגותי שלא הורה על הכנות טרם פתיחת המבצע, אף על פי שהיו עדויות להכנות גרמניות לפלישה. כמו כן חיל האוויר הרוסי היה בשלבי מעבר בין דורות של כלי טיס, ולכן הרבה מיחידותיו היו במצבה חלקית ומטוסיו המתקדמים ביותר סבלו מבעיות שמישות. עם זאת הגורם המשמעותי ביותר שתרם לחוסר הזמינות של החיל היה מסע הטיהורים בצבא הסובייטי שהחל בשנת 1937 ונמשך עד שנת 1939. כל אלה גרמו לאבדות גבוהות מאוד בשלבים הראשונים של הפלישה. עם זאת, עם גיוס התעשייה, החכירה בין בעלות הברית וההסתמכות של הסטאבקה על בנייה ושמירה על עתודות אסטרטגיות עזרו לחיל להתאושש ולחזור לפעילות מלאה נגד כוחות הורמאכט.[4]
המלחמה הקרה עריכה
- ערכים מורחבים – המלחמה הקרה, לוחמה אווירית במלחמת קוריאה
בתום מלחמת העולם השנייה חיל האוויר הסובייטי הפך לזרוע האוויר השנייה בגודלה בעולם אחרי חיל האוויר של ארצות הברית. הרגימנטים האוויריים שלה הוצבו בכל רחבי מדינות ברית ורשה. עיקר היחידות הללו היו טייסות התעופה הטקטית. בשנת 1947 נוסד חיל ההגנה האווירית הסובייטי (PVO) שהיה אמור לעזור להגן על אדמות הגוש המזרחי נגד מפציצים אסטרגיים של ארצות הברית ובריטניה.
מטוסי החיל השתתפו במלחמת קוריאה, כחלק מהסכם ידידות בין ברית המועצות והרפובליקה העממית של סין. טייסיה גם השתתפו במהלך מלחמת וייטנאם, אם כי באופן הרבה יותר מוגבל. טייסיה ראו גם פעילות מוגבלת במהלך מלחמת ההתשה ואף במהלך מלחמת יום כיפור, בטיסת ביון שעה לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש, כל זאת לטובת מצרים.
בשנים 1964–1989 חיל האוויר הרוסי וחיל ההגנה האווירית גדל בצורה משמעותית זאת כחלק ממדיניות חוץ מופרזת ששאפה לשמור על היוקרה של ברית המועצות בין מדינות העולם השלישי.
המלחמה האחרונה בה השתתף חיל האוויר הסובייטי הייתה מלחמת אפגניסטן, בה חיל האוויר השתתף בעיקר ביכולות ההפצצה הטקטית והתובלה. בעקבות לקחי המלחמה הזאת רגימנטים של מסוקי קרב וסער הועברו לאחריות צבא היבשה.[5]
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 כלל חיל האוויר הסובייטי כ-10,000 כלי טיס מסוגים שונים.
המעבר לרפובליקה והברחת המטוסים עריכה
בדצמבר 1991, עם התפרקותה של ברית המועצות ל-15 מדינות שונות, החל תהליך של ארגון הצבאות של המדינות הללו. רוסיה מצאה את עצמה במצב בו רק כ-40 אחוז ממטוסי חיל האוויר שלה נמצאו בשטחה, ולרוב היחידות הללו כללו את כלי הטיס הישנים יותר, כאשר כל היחידות המובחרות המטיסות את המטוסים המתקדמים ביותר הוצבו תמיד בקרבת הגבול עם המערב. רוסיה איפוא החלה בניסיונות דחייה והעברת כוחות בשביל להחזיר לעצמה את כלי הטיס והיחידות המובחרות לעיתים תוך הסכמים בין מדינות, ולעיתים תוך מבצעים דומים להברחה כאשר יחידות שלמות המריאו מבסיסן ללא כל תיאום או התראה ולא חזרו.
ארמיית האוויר ה-16 הוחזרה ממזרח גרמניה, ארמיית האוויר ה-4 הוחזרה מפולין ויחידות נוספות הוחזרו מהמדינות הבלטיות ומבלארוס. ממדינות הקווקז הוחזרו הרגימנטים של התעופה האסטרטגית המפעילות את המפציצים האסטרטגיים, כאשר הרגימנטים של התעופה הטקטית המפעילים מטוסי תקיפה וקרב הושארו בשטחן. רוסיה הצליחה, אם כן, לשים את ידיה על שלושה רבעים מכלל כלי הטיס של ברית המועצות לשעבר.
מעבר זה של כמות גדולה של כלי טיס יצר מספר בעיות, העיקרית שבהן היא מחסור בבסיסים, תשתיות, ומגורים לכלל היחידות ואנשיהן. בסיסים התמלאו בכלי טיס, יחידות שלמות פורקו ברגע שהן נחתו בבסיסיהן החדשים ומטוסיהן פוזרו בין היחידות שנשארו. שני בתי הספר לטיסה באורנבורג וייסק הפכו לבסיסים מבצעיים עם טייסות תובלה והפצצה.[6]
1992–2000 – שנים של קשיים עריכה
המבנה הארגוני שהצבא ירש מהעידן הסובייטי נשאר על כנו למשך מספר שנים. במבנה זה הכוח האווירי התחלק בין חיל האוויר, חיל ההגנה האווירית, צבא היבשה וחיל הים. בתקופה זו, עקב בעיות כלכליות של רוסיה, בלט המחסור התקציבי שהעיק על כלל הזרועות המזוינים, אם כי חיל האוויר חווה את מרבית הקיצוץ, שכן החלק שלו בתקציב הביטחון ירד מכ-20 אחוז בשנת 1992, ל-15–17 אחוז בשנת 1996 ולבסוף ל-10 אחוז בשנת 2000. עקב כך התעכבו תוכניות רכש, וכלי טיס מיושנים לא הוצאו משירות. בסוף שנות ה-90 כ-48 אחוז מכלי הטיס היו בני למעלה מ-15 שנים, 23 אחוז היו בין 10–15 שנים, 28 אחוז היו בין 5–10 שנים ואחוז אחד בני פחות מ-5 שנים, כאשר השאיפה הכללית היא שכמות כוללת של כלי טיס מיושנים – בני יותר מעשר שנים לא תעלה על מ-30 אחוז מהמצבה הכללית.
כלי הנשק ואמצעי הנחיה דוגמת פצצות ומערכות בקרת הירי, נשארו פרימיטיביים ברובם, ללא מלאי ויכולת להפעיל כלי נשק מונחים. בין השנים 1996–1999 חיל האוויר קיבל רק כ-30–40 אחוז מכלל הדלק שנדרש, וכתוצאה מכך רק 45 אחוז מכל שעות הטיסה המתוכננות בוצעו ורגימנטים מסוימים לא טסו בכלל.
טייסי חיל האוויר התקשו לשמור על כישוריהם עקב צמצום חד בשעות הטיסה. בשנת 1993 עמדו מספר שעות הטיסה לטייס בממוצע על 73, על 50 שעות בשנת 1995 ועל 29 שעות טיסה בשנת 2000, בעוד הסטנדרט בצבאות נאט"ו עמד על 150 שעות לטייס בממוצע. רק כ־30–40 אחוז מכלל הטייסים נחשבו לכשירים מבצעית. כשליש מכלל הטייסים שסיימו את בתי הספר לטיסה מאז שנת 1995 לא ביצעו אף טיסה מאז. בנוסף לכל אלה, חל צמצום חד בכמות יחידות הדיור הזמינות לקצינים, וכן במשכורתם. המצב החברתי כלכלי היה כה עגום עד שבשנים 1998–2000 התפטרו 32,000 קצינים.[7]
מלחמת צ'צ'ניה הראשונה עריכה
- ערך מורחב – מלחמת צ'צ'ניה הראשונה
.jpg)
ב-11 בדצמבר 1994 פלש צבא רוסיה לצ'צ'ניה בסיוע של 140 מטוסים ו-55 מסוקים.[8] הם לא נתקלו בהתנגדות, שכן בהכנות לפלישה הבסיסים האוויריים הצ'צ'נים הופצצו, וכלל הכוח האווירי שלהם שותק. עם זאת, חיל האוויר הרוסי שמר על סיורים אוויריים למשך המלחמה, בשביל למנוע ממטוסים ממדינות שכנות מלהתערב בנעשה במלחמה. המאמץ העיקרי של חיל האוויר רוכז בתקיפת שדות, מחנות, מפעלים, סדנאות ומוסכים.
למרות השגת העליונות האווירית באופן מהיר ויעיל יחסית, הפעילות האווירית במהלך המלחמה הייתה כושלת. מזג אוויר בעייתי הקשה על פעילות מטוסי התקיפה מדגם Su-25 ו-Su-24, ופגע ביעילות שלהם. המסוקים לא הורשו להתקרב לאזורים האורבניים מחשש שיפגעו מירי נ"מ, אך מטוסי חיל האוויר ביצעו מספר רב של גיחות תקיפה, שנועדו לתמוך בפעילות כוחות היבשה בלחימה בתוך הערים, במיוחד בגרוזני. חוסר התיאום בין חיל האוויר לכוחות היבשה, גרם למספר רב של מקרי אש ידידותית, בהם פגעו מטוסי התקיפה בכוחות רוסיים. זה קרה בגלל חוסר ניסיון בלוחמה בשטח בנוי, חוסר מקצועיות של הטייסים,[9] שימוש בכלי נשק ואמצעי נחייה מיושנים על ידי כלי הטיס, וכן בשל חוסר נכונותם של קציני היבשה לדווח על מיקומם בקשר, בגלל החשד שהכוחות המורדים יכלו להאזין לאמצעי הקשר המיושנים. עם זאת, חיל האוויר לעיתים ביצע הפצצות שטיח ואלה זרעו, גם באוכלוסייה אזרחית, הרס וקטל רב, שקיבל תשומת לב מהתקשורת ברוסיה ותגובות נזעמות בעולם. בגלל השפעה שלילית בדעת הקהל, נשיא רוסיה בוריס ילצין התערב בפעילות האווירית מספר פעמים והורה על הפסקת התקיפות. לבסוף לאחר כיבוש גרוזני, בירת צ'צ'ניה והישוב העיקרי במדינה, עיקר הלחימה עבר לאזורים הפחות מאוכלסים.
בתום שבעת החודשים הראשונים של המלחמה, הכוח האווירי של רוסיה ביצע 9,000 גיחות, מתוכן 5,000 גיחות תקיפה, 600 גיחות צילום. בסוף המלחמה באוגוסט 1996 היה מספר הגיחות של חיל האוויר כ־14,000–17,000 גיחות של מטוסי התקיפה והקרב, מעל 170 גיחות של המפציצים האסטרטגיים ו-3,000 גיחות על ידי מטוסי התובלה. עם המספרים המשמעותיים הללו יש לזכור כי בשל הבעיות התקציביות הקשות של חיל האוויר, זה פגע ישירות ביכולת הכללית של החיל, שכן החימוש והדלק שבוזבזו במלחמה על ידי היחידות של שפעלו במלחמה, באו מהמלאי הכללי של החיל ובשל שלא היה כסף לרכש של דלק וחימוש, כמות הטיסות בכלל היחידות שלא השתתפו במלחמה ירד ומלאי החימוש והדלק שהיה זמין להם היה חלקי. האבדות של הרוסים במלחמה הסתכמו ב-2 מטוסי Su-25, מטוס Su-24 אחד ונזק ל-50 מטוסים, האבדות של המסוקים היו יותר משמעותיות והסתכמו ב-14 מסוקים.[10]
איחוד עם כוחות ההגנה האווירית עריכה
בשנת 1998 נקלטו בחיל האוויר מרבית חיל ההגנה האווירית של הדיוויזיות והרגימנטים של מטוסי היירוט, סוללות הנ"מ מערכת המכ"מים לגילוי, זיהוי, ובקרה. הכל פרט למערכת ההתראה מפני טילים בליסטיים, קורפוס ההגנה מפני טילים של מוסקבה, ומערכת בקרת החלל, שנקלטו בכוחות הטילים האסטרטגיים.[11] במהלך איחוד זה, הוחלפה מרבית הצמרת של החיל, ומפקדתו עברה ממרכז מוסקבה לתוך מה שהיה מפקדת כוחות הנ"מ הרוסית, ושדרת הפיקוד הזוטרה עברה גם היא למתקני חיל ההגנה האווירית, כדי לנצל את אמצעי השליטה והבקרה המתקדמים שהיו בחסר בחיל האוויר עצמו.
עם זאת, המטרה העיקרית של מיזוג זה הייתה הורדת מחיר התפעול של החיל. מ-95 רגימנטים של חיל האוויר ו-25 רגימנטים של הגנה אווירית, מצבת חיל האוויר כללה, החל מינואר 1999, 70 רגימנטים של מטוסים - 7 רגימנטים של מפציצים כבדים, רגימנט אחד של מטוסי תדלוק, 10 רגימנטים של מטוסי תובלה, 24 רגימנטים של מטוסי קרב, 11 רגימנטים של מטוסי הפצצה, 5 רגימנטים של מטוסי ביון, 7 רגימנטים של מטוסי תקיפה, ו-30 רגימנטים של טילי נ"מ. חיל האוויר נטש 32 שדות תעופה ו-310 קומפלקסים של יחידות דיור לאנשי צבא. מצבת כוח האדם של החיל נקבעה על 184,594 אנשים, כאשר לפני המיזוג שני הכוחות כללו יחדיו בערך 230,000 חיילים.
מפקדת חיל האוויר פיקדה על 8 ארמיות אוויר וכן על מספר יחידות שפעלו ישירות תחתיה. ארמיית האוויר ה-37 כללה מטוסי תדלוק והפצצה ארוכי טווח, ארמיית האוויר ה-61 כללה מטוסי תובלה. שש ארמיות אוויר להגנה אווירית אורגנו והצטרפו למחוזות הצבאיים שלפני כן כללו מטוסים טקטיים.[12]
העימות בדאגסטן ומלחמת צ'צ'ניה השנייה עריכה
- ערכים מורחבים – הפלישה לדגסטאן (1999), מלחמת צ'צ'ניה השנייה
בין אוגוסט וספטמבר 1999 לחם צבא רוסיה ב-3 מבצעים בדאגסטן בתגובה לפעולות טרור של פעילים צ'צ'נים ובשביל להדיח את השלטון האסלאמי שהוחל בשני מחוזים במדינה. כ-300 כלי טיס הופעלו במהלך הלחימה, ברובם מסוקי תובלה ותקיפה של חיל היבשה. במבצעים אלו בלט חוסר התיאום בין משרד הפנים שהפעיל יחידות משטרה מיוחדות, חיל היבשה וחיל האוויר. בגלל כשלים אלו הוקמו מרכזי בקרה מאוחדים לפעילות אווירית, ובקרים קדמיים הוצמדו לכוחות הקרקע. סך הכול המסוקים של חיל היבשה ומטוסי חיל האוויר ביצעו כ-1,000 גיחות, במהלכם אבדו בין ארבעה לשישה מסוקים, ומטוס תקיפה אחד.[13]
במהלך הפלישה הראשונית לצ'צ'ניה באוקטובר 1999 אורגנו כל הכוחות האוויריים בזירה, אלה של חיל האוויר ואלה של צבא היבשה, תחת פיקוד מאוחד. סך כל הכוח האווירי בזירה היה זהה לזה ששימש בדאגסטן, חוץ מתוספת במטוסי ביון והדגש בהשגת ביון איכותי הן על ידי כלי טיס קבועי הכנף ובעלי הכנף הסובבת. בדומה לדאגסטן, בקרי אוויר קדמיים הוצבו ביחידות היבשה, ושימשו להכוונת הכוחות האוויריים. עם זאת, עדיין היו מקרים מרובים של ירי דו צדדי. כמו כן, השימוש בכוח האווירי כארטילריה במקום כפלטפורמת תקיפה מדויקת גרמה להרג חפים מפשע. בשלבים המוקדמים של הלחימה חיל האוויר ביצע בין 70 ל-80 אחוז מכל משימות הסיוע באש, לעומת 17 אחוז שבוצעו על ידי התותחנים. בשלב מאוחר יותר, חוסר באמצעי לחימה מדויקים הקשה על התמודדות עם מעוזים של ההתנגדות שנטו להימצא בהרים מיוערים בהם התמרון והגישה היו קשים במיוחד. כמו כן, הכוח האווירי היה לא יעיל ללוחמה בגרילה ובשטח בנוי, והמחסור באמצעי ניווט ונחיה מתקדמים מנע מכלי הטיס את היכולת לפעול בלילה ובמזג אוויר קשה.
בדומה למלחמת צ'צ'ניה הראשונה, הפעילות האווירית גרמה לנזק למוכנות של כלל חיל האוויר. בפברואר 2000 הוקצה כ-60 אחוז מכל התקציב השנתי של חיל האוויר ללחימה ולכן לא היה תקציב זמין לאימון ולרכש דלק ואמצעי לחימה. האבדות במטוסים עד פברואר 2000 עמדו על 2 מטוסי Su-25, מטוס Su-27 אחד ו-16 מסוקים. רבות מהאבדות של המסוקים ניתן לזקוף למחסור בכישורי טיס של הטייסים ולבעיות אחזקה שנגרמו מבעיות תקציביות.[14]
הרפורמות בחיל עריכה
.jpg)
קליטת התעופה של כוחות היבשה עריכה
עד ינואר 2003, חיל היבשה הרוסי כלל רגימנטים של מסוקי תובלה וקרב משלו, שעברו לאחריותו בעקבות מלחמת אפגניסטן. לאחר הפלת מסוק מי-26 ומותם של 119 אנשים בצ'צ'ניה ב-19 באוגוסט 2002, הוחלט להעבירם לאחריות חיל האוויר. תחקירים שבוצעו בעקבות אירוע זה הציגו מספר רב של מקרים של רשלנות והדחקה של קציני המסוקים בתוך הארגון של צבא היבשה, מה שגרם לניהול מסורבל שעיכב כל דרישה או צעד שננקט על ידי קצינים אלה.[15]
מלחמת גאורגיה-רוסיה עריכה
- ערך מורחב – מלחמת גאורגיה–רוסיה
באוגוסט 2008 פרצה מלחמה בין רוסיה לגאורגיה שנמשכה חמישה ימים. חיל האוויר הפעיל במהלכה 120 מטוסים ו-70 מסוקים. במהלך המלחמה הושגה עליונות אווירית במהירות יחסית על חיל האוויר הגיאורגי, שהסתמך בעיקר על מטוסי Su-25. וחיל האוויר הרוסי הפעיל עוצמה אווירית באופן שהיה יעיל יותר נגד צבאות סדירים. עם זאת, התגלה שמערכות זיהוי עמית-טורף הרוסיות לא עודכנו מאז התפרקות ברית המועצות, ולכן לא זיהו משדרי מכ"ם גיאורגים שיוצרו בברית המועצות בזמנו, וכתוצאה מכך אבדו מספר מטוסים. כמו כן, חיל האוויר הרוסי סבל מחוסר במטוסי ואמצעי ביון טקטיים. וכן בדומה לכל העימותים הקודמים, אמצעי נחייה וחימוש מיושנים הקשו על המשימות הטקטיות של חיל האוויר הרוסי.[16]
הרפורמות של אנטולי סרדיוקוב עריכה
- ערך מורחב – הרפורמה הצבאית ברוסיה
בשנת 2008 הכריז שר ההגנה הרוסי אנטולי סרדיוקוב על תוכנית רפורמות מקיפה בכלל הכוחות המזוינים, תוכנית רפורמת זאת דורבנה עקב לקחי מלחמת גאורגיה-רוסיה. מטרתה בחיל האוויר הייתה לארגן כוח אווירי מודרני קטן יחסית לזה שהיה נהוג בעבר, אבל עם שיעור מוכנות וכשירות גבוהים יותר תמורת מחיר תפעולי נמוך יותר. במסגרת רפורמות אלה הוקטן מספר המחוזות הצבאיים מ-6 ל-4 (מחוז הצי הצפוני נשאר עצמאי), ושש ארמיות ההגנה האווירית אורגנו מחדש כארבעה פיקודי הגנה אווירית, והוכפפו למחוזות הצבאיים.
רגימנטים וטייסות אוויריות אורגנו מחדש כ"בסיסי טיסה". בשיטת ארגון זו יחידות הטיסה שהיו עצמאיות לפני כן קלטו את כל הסגל וכוח האדם של המתקנים הקבועים. שיטה זו לא דרשה פיקוד מקביל למתקנים הקבועים, וכתוצאה מכך קטן משמעותית מספר אנשי הסגל במתקנים אלה. המבנה הישן של הרגימנטים, שכללו לרוב 3 טייסות, הוחלף גם כן, וכמות הטייסות ירדה בצורה משמעותית. למרות הקטנת כמות היחידות, השינוי הארגוני אפשר הסדרת יחידות עם מצבה מלאה של כלי טיס, במקום המבנה הישן בו, בשל החוסר התקציבי, הטייסת השלישית הייתה לרוב מתנוונת ומטוסיה היו הופכים למקור חלפים. בנוסף לזאת, השינוי הארגוני, אפשר הקטנת מספר היחידות והגדלת כמות ועצימות האימונים עם מחירי תפעול נמוכים יותר.
עם זאת, הרפורמה לא הוכנה ולא בוצעה כראוי ושינויים משמעותיים הוחלו מספר פעמים במהלכה. לדוגמה, ב-2009 נקלטו רגימנטים של המסוקים בתוך בסיסי טיסה קיימים ופעלו יחד עם טייסות המטוסים ביחידות אלו. מצב זה שונה בשנת 2010, וטייסות המסוקים אוגדו בבסיסי טיסה משלהם תחת ענף תעופת צבא היבשה. דוגמה נוספת היא קבלת רגימנטים של מטוסי Su-27 ו-MiG-31 שפעלו מבסיסים יבשתיים של הצי בשנת 2011, טייסות אלה הוחזרו לצי ב-2013.
ב-2012 התמנה סרגיי שויגו לתפקיד שר ההגנה והוא בתורו ביטל מספר שינויים שהונהגו ברפורמות של קודמו. קבוצות בסיסי הטיסה פורקו שוב לרגימנטים (פרט לתעופת צבא היבשה), כאשר מפקדות הבסיסים הפכו למפקדות הדיוויזיות. הרגימנטים, אם כן, חזרו להיות עצמאיים. ב-2015 אוחדו מפקדות חיל האוויר וההגנה האווירית לארבע ארמיות מאוחדות של חיל האוויר וההגנה האווירית. עם זאת, מרבית הרפורמות שהונהגו על ידי אנטולי סרדיוקוב הושארו על כנן, דוגמת יחידות המסוקים שנשארו בצורת הארגון של בסיסי הטיסה, יחידות התמיכה הקרקעית דוגמת גדודי האחזקה וגדודי התקשורת שלא חזרו להיות עצמאיים ונשארו תחת המפקדות של הדיוויזיה וצמודים למתקנים עליהם הם אמונים. והעובדה שאף על פי שהרגימנטים האוויריים שחזרו לקיום ולעצמאות לא שינו את אזורי הצבתם ואופן הפעילות שלהם.[17]
מיזוג עם כוחות ההגנה של האוויר והחלל עריכה
בשנת 2015 ארגנה רוסיה את כוחות האוויר והחלל על ידי מיזוג של חיל האוויר וההגנה של האוויר והחלל שהיווה את הצעד הבא בריכוז היכולות האוויר והחלל שהחל בשנת 1998 עם מיזוגם של חיל האוויר וחיל ההגנה האווירית. צעד זה היווה מעין תשובה לתוכנית תקיפה גלובלית מיידית של ארצות הברית. שילוב מערכות ההגנה נגד טילים בליסטיים באזור מוסקבה עם כ-130 רכבי חלל ולוויינים מהווה יכולת לוחמת חלל משמעותית. בשנת 2018 החלו ניסויים במטוס מיג-31 הנושא טיל נגד לוויינים המסוגל לשאת את הטיל כ-1,000 קילומטר לפני שיגורו.[18]
מלחמת האזרחים בסוריה עריכה
.jpg)
- ערך מורחב – המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה
כחלק מהמעורבות הרוסית בסוריה, החל מספטמבר 2015 חיל האוויר מפעיל רגימנט אוויר מעורב הפועל מבסיס חמיימים שבסוריה, עם יחידות מטוסי קרב, הפצצה, מסוקים וביון המבצעות סבבים בזירה. בנוסף מוצבים בשדה יחידה של מטוסים בלתי מאוישים מסוג אורלן-10, ומספר סוללות נ"מ מסוג S-400, SA-15 ו-SA-19.[19]
המלחמה באוקראינה עריכה
קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.- ערך מורחב – מלחמת אוקראינה–רוסיה
חיל האוויר הרוסי השתתף כחלק משמעותי בשלב הראשון של הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 עם יחידות ארמיית חיל האוויר וההגנה האווירית השישית, ארמיית חיל האוויר וההגנה האווירית ה-11 של המחוז הצבאי המערבי, וארמיית האוויר וההגנה האווירית הרביעית של המחוז הצבאי הדרומי. חלק ממטוסי הקרב והמסוקים אף הוצבו בבלארוס ותקפו משם. העדויות מחוות שחיל האוויר הרוסי השתמש רבות ביכולות שיבוש מתקדמות נגד אמצעי ההגנה האווירית האוקראינים, אך כשל ביכולת הסתגלות בשל קשיי תקשורת פנימיים, בהם היה בלבול רב בימים הראשונים ללחימה, לא השתנו שיטות הלחימה, ואף הוראות פתיחה באש למרות שהתנאים בשטח השתנו במהרה. במכת הפתיחה חיל האוויר הרוסי תקף עמדות מוכרות של מכ"מי בקרה אווירית ועמדות סטטיות של סוללות הגנה אווירית, אבל כשל להתאים את מטרותיו כאשר המערכות הניידות עזבו את מקומן. חיל האוויר הרוסי כשל כמו כן בהשמדת מטוסי חיל האוויר האוקראיני בפתיחת המלחמה. נראה שההשערה הייתה שכל כלי טיס בזירה יהיה רוסי, ולכן מטוסים אוקראינים, מאוישים ובלתי מאוישים לא היו מיורטים על ידי עמדות נ"מ רוסיות והיו חופשיים לתקוף כוחות קרקע רוסיים. בשל כל אלה, חיל האוויר הרוסי כשל בהשגת עליונות אווירית בשמי אוקראינה.[20]
במכת הפתיחה למלחמה, מסוקי הקרב והסער הרוסים השתתפו בפשיטות על שדה התעופה הוסטומל. דוגמה נוספת לכשל בתקשורת הפנימית בחיל האוויר הרוסי הוא שליחת מטוסי תובלה מלאים בחיילי צנחנים לשדה התעופה במהלך הקרב, בעוד השדה עצמו והשטח לידו לא היו בשליטה רוסית מלאה, מה שנגמר בהפלה של לפחות שני מטוסי Il-76 בעזרת טילי כתף.[21]
חיל האוויר הרוסי הראה כמו כן יכולת מוגבלת מאוד בשימוש באמצעי לחימה חכמים כגון פצצות מונחות וטילים נגד קרינה. בשל כך מטוסים במהלך תקיפה נאלצו לטוס קרוב ונמוך מעל למטרותיהם והיו פגיעים לטילי כתף. כמו כן חיל האוויר הרוסי הראה חוסר יכולת בשיתוף פעולה בין טייסותיו כאשר לרוב מטוסי התקיפה שלו טסו במבנים קטנים ללא חיפוי ישיר או משימות שיבוש כחלק מערכת תקיפה. עיקר אמצעי הלחימה החכמים בהם נעשה שימוש על ידי הרוסים היה טילי שיוט ששוגרו משטח רוסיה או מהים (לרוב על ידי ספינות או צוללות), טילים בליסטיים, מל"טים מתאבדים וכדומה, רבים מהם פגעו במקומות עם משמעות צבאית זניחה ככל הנראה למטרות טרור.[20]
בהמשך הלחימה, בשל האבדות הכבדות, חיל האוויר הגביל את תקיפות מטוסי הקרב והמסוקים לדרום מזרח אוקראינה, במחוזים דונצק ולוהנסק ותוך ביצוע יעפי תקיפה מעל שטח אווירי בשליטה רוסית בגובה נמוך לרוב בעזרת רקטות תוך השלכתם במסלול תלול במרחק ניכר מהחזית לטובת הגדלת טווח הירי בשביל להקטין חשיפת כלי הטיס לטילי כתף למיניהם.
עם זאת, מטוסי הקרב הרוסים מדור 4.5 מבצעים פטרולים רבים ובעזרת היתרון של מכמ"ים מתקדמים יותר (יחסית למטוסי הקרב האוקראינים) וטילי מכ"ם ארוכי טווח, הם מאלצים גם את האוקראינים להשתמש בטקטיקות דומות – לטוס נמוך מאוד מעל שטח אווירי בשליטה אוקראינית הרחק ככל הניתן מהחזית ולהשתמש ברקטות לירי תלול מסלול.[20]
החל מאפריל 2023 חיל האוויר הרוסי החל להשתמש בפצצות גולשות חכמות כאמצעי תקיפה ממרחק בטוח. בעוד זה מאפשר הטלת חימוש מדויק ממרחק, מלאי וקצב אספקת פצצות אלו הוא מוגבל ולא מאפשר קצב תקיפות גבוה. כמו כן פצצות אלו מתוכנתות למטרות לפני עלייתו של המטוס לאוויר, ולכן חיל האוויר הרוסי לא יכול לבצע בעזרתן תקיפות מזדמנות ומיידיות.[22][23][24]
מבנה ארגוני עריכה
| המבנה הארגוני של חיל האוויר הרוסי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אחריות חיל האוויר נופלת על חמישה ענפים ארגוניים:
- תעופה ארוכת טווח (Дальняя Авиация) - מפעילה את מטוסי ההפצצה האסטרטגיים. הענף נופל תחת אחריות פיקוד תעופה ארוכת טווח המדווח ישירות לפיקוד העליון של הכוחות המזוינים של רוסיה.
- תעופה טקטית (Фронтовая Авиация) - מפעילה את מטוסי הקרב, התקיפה, קרב-הפצצה וביון הטקטיים ומשימותיהם הן השגת עליונות אווירית, סיוע אווירי קרוב, תקיפה אווירית, אמנעה אווירית, ביון טקטי וכדומה. מרבית היחידות של הענף הזה מוצבות בארבע ארמיות האוויר.
- תעופת תובלה צבאית (Военная Транспортная Авиация) - מפעילה את מטוסי התובלה של החיל, חלק מהרגימטים של הענף מוצבים בארמיות האוויר ועונים לפיקודים המאוחדים של המחוזות הצבאים. שאר מטוסי התובלה נמצאים תחת פיקוד תעופת תובלה צבאית העונה ישירות לפיקוד העליון של הכוחות המזוינים של רוסיה.
- תעופת צבא היבשה (Авиация Сухопутных Войск) - כולל את כלל יחידות מסוקי הסער והקרב המסופחות לכוחות היבשה ומוצבות בארבע ארמיות האוויריות.
- כוחות הגנה אווירית (Противо Воздушная Оборона) - מפעילה את מתקני הזיהוי, מרכזי היירוט ומטוסי היירוט. כוחות אלו מפוזרים בין ארבע ארמיות האוויר ותחת מפקדות הגנה אווירית מחוזיים.
חיל האוויר הרוסי פועל, במקביל לכוחות החלל וכוחות ההגנה נגד מטוסים וטילים, תחת מטריית האחריות של חיל האוויר והחלל המפעיל את מרכז ניהול של כוחות האוויר והחלל ה-1073. חיל האוויר כולל ארבע ארמיות אוויר המוצבות כל אחת במחוז פרט למחוז הצי הצפוני המאורגן כולו על ידי צי רוסיה. ארמיות אלה כוללות יחידות מטוסים טקטיים (תקיפה וקרב) יחידות מטוסי יירוט, ויחידות תובלה טקטיות, בנוסף ליחידות מסוקים הפועלים בצמוד לצבא היבשה. ארמיות אלו כפופות מבצעית לפיקודים האסטרטגיים המאוחדים של כל מחוז.[25]
מבנה אופרטיבי עריכה
החיל מאורגן סביב הרגימנט האווירי. העיקרון הוא שרגימנט יהיה יחידה עצמאית עם שדרת פיקוד, כוח אדם וציוד משלה.מספר רגימנטים מאורגנים תחת דיוויזיה. לרוב דיוויזיות מתמקצעות בסוג כלי טיס מסוימים. הדיוויזיה אמונה על פיקוד וניהול הפעילות של הרגימנטים, המתקנים, כוחות האחזקה, התמיכה בשטחה.הרגימנט מורכב ממספר טייסות (לרוב שתיים) שהן בתורן מורכבות ממספר גפים (לרוב שלושה) המהווים את היחידות הבסיסיות ביותר.
חיל האוויר כולל יחידות "בסיס טיסה" המפעיל מספר טייסות ומקביל לרגימנט. מבנה זה אופייני ליחידות של תעופת חיל היבשה (מסוקים) ובתי הספר לטיסה של החיל. בסיסי הטיסה כוללים גם את המתקנים, כוחות האחזקה והתמיכה באופן אינטגרלי עם שדרת פיקוד קטנה יותר יחסית למתקנים המאוישים על ידי רגימנטים הכוללים את הפיקוד של הרגימנט עצמו והפיקוד של המתקן הפועלים תחת הדיוויזיה.[26]
הכשרת צוותי אוויר ואימון עריכה
חיל האוויר הרוסי מפעיל שני בתי ספר לטיסה: בית ספר לטיסה בקרסנודאר לכלי טיס כנף קבועה ובית ספר לטיסה בסירזן לכלי טיס כנף סובבת. צוותי אוויר מקבלים הכשרה של חמש שנים כאשר שנתיים ראשונות מוקדשות להכשרה תאורטית ופיקודית. בשנה השלישית מתחילים באימון טיסה בסיסי. בשנה הרביעית החניכים מתחלקים למסלולי הכשרה לפי הענפים הייעודיים שלהם - קרב, תובלה הפצצה וכדומה. ומתחילים בטיסות במטוסי אימון מתאימים. השנה החמישית מוקדשת לאימון בכלי הטיס המבצעיים של כל מסלול. שעות טיסה ממוצעות לחניך המסיים את מסלול ההכשרה הן בין 150–160 שעות טיסה הכוללות 15–20 שעות במטוסים מבצעיים. בסוף מסלול ההכשרה הטייסים הטריים מקבלים דרגת קצין ראשון ותואר אקדמי טכני.[27]
שעות טיסה עריכה
כאמור, במהלך העשור הראשון לאחר התפרקות ברית המועצות, החיל התקשה לשמור על כשירות בשל חוסר היכולת להקנות שעות טיסה לצוותי האוויר שלהם. החל משנת 2002 החל שיפור משמעותי בכמות שעות הטיסה הממוצעות לטייס. נכון לשנת 2019 טייסי חיל האוויר טסים כ-100 שעות בממוצע לשנה.[28]
התחמשות ומודרניזציה של החיל עריכה
- ערך מורחב – תעשיית תעופה ברוסיה
בשל הסתמכותה של רוסיה על רכש כלי טיס מייצור מקומי במרבית המקרים, וכן בגלל אופן הפעולה של תעשיית התעופה שחייבת להסתפק במשאבים מוגבלים, התעשייה, משרד ההגנה וחיל האוויר חייבים לעבוד בשיתוף פעולה. חיל האוויר מפעיל את מרכז מחקר הנדסה וחימוש תעופתי החוקר ומאפיין את כלי הטיס ואמצעי החימוש האוויריים הנדרשים לכל זרועות האוויר של הפדרציה הרוסית. תוכניות הרכש הן חשובות מאוד למוכנות, לכשירות וליכולות החיל.
תוכנית התחמשות 2011–2020 עריכה
בגלל הקשיים הכלכליים בשנות ה-90 ובשנים הראשונות למאה ה-21, החיל התקשה לתחזק, לשדרג ולהחליף את כלי הטיס שלרשותו. בשנת 2003 לדוגמה שיעור השמישות הכללי בחיל עמד על 50 אחוז. עם השיפור בכלכלה הרוסית שהחל עם עליית מחירי הדלק החלו גם תוכניות רכש צנועות. בסוף שנת 2010 אימצו את תוכנית החימוש המדינית לשנים 2011–2020 לשמה הוקצו 19.4 טריליון רובל (285 מיליארד דולר במטבע 2010) מתוכם כ-24 אחוז שהוקצו לחיל האוויר.
התוכנית שיושמה כלשונה עד שנת 2015 גרמה להגדלת הרכש. ב-2011 סופקו 19 מטוסים, 35 בשנת 2012, 54 בשנת 2013, 103 בשנת 2014 ו-93 בשנת 2015, כאשר שיעור אספקת המסוקים עמד על 100 כלים לשנה לערך. בשנת 2014 עקב הירידה במחירי הדלק ובגלל הסנקציות על רוסיה בעקבות מעורבותה במלחמת האזרחים באוקראינה, התקציב וקצב אספקת כלי הטיס ירד בצורה משמעותית ל-50–60 מטוסים ובין 30–40 מסוקים.
בנוסף לאספקת כלי טיס חדשים, באמצע שנות 2000 החל חיל האוויר בתוכנית השבחה לכל כלי הטיס המבצעיים, אבל התהליך לא היה אחיד בהצלחתו בכל כלי טיס. במטוסי הקרב העיקריים לדוגמה (מיג-29 וסוחוי-27) התבצעה השבחה חלקית, כאשר מעדיפים פשוט להחליף כלי טיס אלה בדגמים חדישים יותר. לעומתם, תוכניות ההשבחה למטוסי מיג-31, סוחוי-24 וסוחוי-25 היו מוצלחות במיוחד. כמו כן תוכניות השבחה למפציצים הכבדים ממשיכות עם קצב השבחה של 1–2 מטוסי Tu-160 ו-2–4 מטוסי Tu-95MS בשנה. השבחה סדרתית למטוסי Tu-22M3M מתוכננות להתחיל בשנת 2021.[29]
תוכנית התחמשות 2018–2027 עריכה
בעקבות השינויים הכלכליים והשינויים הארגוניים עקב הרפורמות תוכנית התחמשות חדשה אומצה בסוף שנת 2017. אף על פי שהתקצוב הראשוני לתקציב עמד על 50 טריליון רובל לבסוף התקציב שאושר עומד על 19 טריליון, תקציב דומה לתוכנית ההתחמשות הקודמת, אבל עתה הרובל איבד כמחצית מערכו יחסית לשנת 2011. המטרה של התוכנית היא שבסופה הכוחות המזוינים יחזיקו ב-70 אחוז כלים וכלי נשק חדשים.[30]
סדר כוחות עריכה
| * * * * * |
- ערכים מורחבים – ארמיית האוויר הרביעית, ארמיית האוויר השישית, ארמיית האוויר ה-11, ארמיית האוויר ה-14
| סדר כוחות של חיל האוויר (נכון ל-2019) | |||
|---|---|---|---|
| יחידות תחת הפיקוד הישיר של החיל [31] | |||
| למרות החלוקה לענפים ארגוניים, לארמיות אוויר וכדומה, חיל האוויר מחזיק במספר יחידות בעלות תפקידים ייחודיים. חלק גדול מיחידות אלו מקנות שירותי ניסוי ומחקר אווירי לממשלה הפדרלית - מבצעות תוכניות ניסוי הערכה ומחקר לכלל שירותי האוויר של הכוחות המזוינים של רוסיה. כמו כן בתי הספר לטיסה של חיל האוויר עונים ישירות לפיקוד חיל האוויר. המעורבות של חיל האוויר בסוריה כמו כן מנוהל ישירות על ידי מפקדת חיל האוויר ולא על ידי ארמיית אוויר או מפקדת מחוז צבאי. בנוסף לכל אלה ישנן מספר יחידות שלא מופיעות ברשימה מטה. מכון המחקר המרכזי של חיל האוויר של משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית שב-שצ'ולקובו אשר נוסד ב-2012 ומשלב מספר מרכזי מחקר לא מוטסים:
| |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| דיוויזיית מטוסי משימה מיוחדת ה-8 | - | צ'לקובסקי | מטוסי תובלה ומטוסי משימה מיוחדת |
| רגימנט אוויר מעורב (ללא מספר) | - | חמיימים, סוריה | מטוסים קרב, מסוקים ומטוסי ביון |
| מרכזי מחקר, ניסוי והסבה | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| מרכז ממשלתי לניסויי טיסה של משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית ה-929 | אקטובינסק | מטוסי קרב הנמצאים תחת הערכה ממשלתית. טייסת מטוסי MiG-31K המנסים את טילי ה-Kh-47M2 Kinzhal | |
| מרכז ממשלתי להדרכת צוותי אוויר והערכה צבאית של משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית ה-4 | רגימנט אווירי למחקר והדרכה מעורב ה-968 | ליפצק | MiG-29, Su-24/Su-34, Su-25, Su-27/Su-30SM/Su-35S, Am-26 |
| טייסת ניסוי חימוש | סבאסלייקה | MiG-31 | |
| מרכז הדגמת טכנולוגיית תעופה | קובינקה | MiG-29, Su-30SM, An-30, Il-20 | |
| מרכז ממשלתי ליישום קרבי של תעופת צבא היבשה ה-344 | רגימנט אווירי למחקר והדרכה מוסק ה-696 | טורז'וק | מסוקים שונים |
| טייסת אווירית למחקר והדרכה מוסק ה-92 | קלין | Mi-8/Mi-24 | |
| מרכז ממשלתי לכלי טיס בלתי מאוישים של משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית ה-924 | - | קולומנה | כלי טיס בלתי מאוישים |
| מרכז הדרכה ליישום קרבי של חיל האוויר והחלל ה-185 | מרכז הדרכה ליישום קרבי ה-116 | פריוולז'סקי (אסטרחן) | MiG-29, Mi-8/An-26 |
| בסיסי הדרכה השייכים למכללת התעופה קרסנודר | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| בסיס אימון טיסה ה-192 | - | טיחורטסק | L-39C |
| בסיס אימון טיסה ה-195 | - | קושצ'ובסקאיה | L-39C, Yak-130, MiG-29, Su-25, Su-27 |
| בסיס אימון טיסה ה-200 | - | ארמאוויר | L-39C, Yak-130, MiG-29 |
| בסיס אימון טיסה ה-205 | - | בלאשוב | An-26 |
| בסיס אימון טיסה ה-209 | - | בוריסוגלבסק | Yak-130, Su-25 |
| בסיס אימון טיסה ה-213 | - | קואלניקובו | L-39C |
| בסיס אימון טיסה ה-217 | - | רטישצ'בו | L-410 |
| בסיס אימון טיסה ה-219 | - | מיצ'ורינסק | L-39C |
| בסיס אימון טיסה ה-272 | - | מייקופ | L-39C |
| סדר כוחות פיקוד תעופה ארוכת טווח[32] | |||
| תעופה ארוכת הטווח מפעילה את המפציצים האסטרטגיים של רוסיה ומדווחת ישירות לפיקוד העליון של הכוחות המזוינים. התקיפה הראשונה של כוחות הפיקוד התבצעה ב-17 בנובמבר 2015 כאשר מטוסי Tu-160 ו-Tu-95MS שיגרו טילי שיוט לתוך סוריה. הפיקוד מפעיל גם את טייסות מטוסי התדלוק של חיל האוויר. נתעופת ארוכת הטווח מספקת במרבית ההיסטוריה שלה יכולת הפגנת כוח על ידי סיורים של מטוסים ארוכי טווח בקרבת הגבולות עם מדינות המערב ועל ידי פריסת טייסות המפציצים ארוכי הטווח במדינות ידידותיות. | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| דיוויזיית מפציצים הכבדים ה-22 | רגימנט המפציצים הכבדים ה-121 | אגנלס | Tu-95MS, Tu-160 |
| רגימנט המפציצים הכבדים ה-52 | שאיקובקה | Tu-22M3 | |
| רגימנט אוויר מעורב ה-40 | וויסוקי (אולנייגורסק) | Tu-22M3, מטוסי תובלה | |
| דיוויזיית מפציצים הכבדים ה-326 | רגימנט המפציצים הכבדים ה-182 | אוקראינקה (סרישבו) | Tu-95MS |
| רגימנט המפציצים הכבדים ה-200 | בלייה ליד אירקוטסק | An-30 ,Tu-22M3 | |
| מרכז הדרכה ליישום קרבי של התעופה ארוכת הטווח ה-43 | - | דיאגילבו (רייזן) | An-26, Tu-22M3, Tu-95MS, Tu-134UBL |
| רגימנט אוויר מעורב ה-27 | טאמבוב | An-26, Tu-134UBL | |
| רגימנט אוויר מיוחד של מטוסי תדלוק ה-203 | - | דיאגילבו (רייזן) | Il-78/Il-78M |
| סדר כוחות פיקוד תובלה אווירית[32] | |||
| פיקוד התובלה האווירית מספק את שירותי התובלה לכלל הכוחות המזוינים של רוסיה ולכן עונה ישירות לפיקוד העליון של הכוחות המזוינים. תפקידיו נעים בין הצנחת כוחות, תספוק כוחות על ידי הצנחה או שדות קדמיים, העברת יחידות אוויריות - תמיכה בפריסת טייסות וכדומה. | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| דיוויזיית מטוסי תובלה ה-12 | רגימנט מטוסי תובלה ה-196 | מיגלובו (טוור) | Il-76, An-22 |
| רגימנט מטוסי תובלה ה-334 | קרסטי (פסקוב) | Il-76 | |
| רגימנט מטוסי תובלה ה-566 | סשצ'ה (בריאנסק) | An-124, Il-76 | |
| דיוויזיית מטוסי תובלה ה-18 | רגימנט מטוסי תובלה ה-117 | אורנגבורג | An-12PPS/Il-22PP, Il-76 |
| אומסק | An-2, An-26, An-72 | ||
| רגימנט מטוסי תובלה ה-325 | אוליאנוסק ווסטוצ'ני | An-2 ,An-124, Il-76 | |
| רגימנט מטוסי תובלה ה-708 | טאגנרוג | Il-76 | |
| מרכז הדרכה ליישום קרבי של תעופת תובלה אווירית ה-610 | - | איבנובו סברני | An-50, An-2, Il-76, מטוסי תובלה שונים |
| טייסות תובלה עצמאיות המסופחות לחיל הצנחנים | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| מכון רייזן לכוחות מוצנחים | טייסת מטוסי תובלה עצמאית ה-58 | דיאגילבו (רייזן) | - |
| דיוויזיית תקיפה מוצנחת ה-76 | טייסת מטוסי תובלה עצמאית ה-242 | קרסטי (פסקוב) | - |
| דיוויזיה מוצנחת ה-98 | טייסת מטוסי תובלה עצמאית ה-243 | איבנובו סברני | - |
| דיוויזיה מוצנחת ה-106 | טייסת מטוסי תובלה עצמאית ה-110 | קלוקובו (טולה) | - |
| סדר כוחות של ארמיית האוויר וההגנה האווירית הרביעית[33] | |||
| מפקדת הארמייה: רוסטוב על הדון ארמיית חיל האוויר וההגנה האווירית הרביעית הייתה הארמייה בכל המלחמות האזוריות והקרובות לאדמות רוסיה שהיו שתי מלחמות צ'צ'ניה, הפלישה לדאגיסטן ומלחמת גאורגיה-רוסיה. בנוסף ליחידות האוויריות, הארמייה כוללת גם דיוויזיות הגנה האווירית ה-51 המפעילה שלושה רגימנטים של סוללות S-300PM, בוק ו-S-400. כמו כן דיוויזיית ההגנה האווירית ה-31 עם מפקדה בחצי האי קרים. המחוז הצבאי הדרומי מפעיל שני בסיסים מחוץ לגבולות המדינה: בסיס הצבאי ה-102 בארמניה ובסיס הצבאי ה-7. בסיסים אלה מקבלים תמיכה ממחלקות וגפי טיסה מבסיסי טיסה שונים של המחוז. | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| דיוויזיית אוויר מעורבת ה-1 | רגימנט אוויר מעורב ה-3 | קרימסק | Su-27SM3/Su-30M2, Su-27, Ka-27 |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-31 | מילרובו | Su-30SM | |
| רגימנט מטוסי הפצצה ה-559 | מורוזובסק | Su-34 | |
| דיוויזיית אוויר מעורבת ה-4 | רגימנט אוויר מעורב ה-11 | מרינובקה | Su-24M, Su-24MR |
| רגימנט מטוסי תקיפה ה-368 | בודיונובסק | Su-25SM/SM3 | |
| רגימנט מטוסי תקיפה ה-960 | פרימורסקו-אקטארסק | Su-25SM/SM3 | |
| דיוויזיית אוויר מעורבת ה-27 | רגימנט אוויר מעורב ה-37 | גווארדיסקוייה | Su-24M, Su-25SM |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-38 | בלבק (חצי האי קרים) | Su-27 | |
| רגימנט מסוקים ה-39 | דז'אנקוי | Ka-52, Mi-8AMTSh, Mi-28N/Mi-35M | |
| רגימנט מטוסי תובלה עצמאי מעורב ה-30 | - | רסטוב-על-הדון | מטוסי/מסוקי תובלה למשימות מיוחדות |
| בסיס אוויר ה-3624 | - | ארבוני, ארמניה | MiG-29, Mi-8/Mi-24 |
| בסיס אוויר ה-3661 | - | מוזדוק | - |
| חטיבת אוויר של תעופת צבא היבשה ה-16 | - | זרנוגרד | Mi-8/Mi-8AMTSh, Mi-28N/Mi-35M, Mi-26 |
| רגימנט מסוקים עצמאי ה-55 | - | בודיונובסק | Ka-52, Mi-8AMTSh, Mi-28N/Mi-35M |
| רגימנט מסוקים עצמאי ה-487 | - | מוזדוק | Mi-8AMTSh/MTV-5, Mi-24/Mi28N/Mi-35M, פורפוסט |
| סדר כוחות של ארמיית חיל האוויר וההגנה האווירית השישית[34] | |||
| מפקדת הארמייה: סנקט פטרסבורג פרט ליחידות המוטסות הארמייה מפעילה את דיוויזיות הגנה האווירית השנייה וה-32. | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| דיוויזיית אוויר מעורבת ה-105 (מטה בוורוניז') | רגימנט מטוסי הקרב ה-14 | קלינו (קורסק) | Su-30SM |
| רגימנט אוויר מעורב ה-47 | בוטורלינקובקה | Su-34 | |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-159 | בסובץ | Su-27SM, Su-35S | |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-790 | חוטילובו | MiG-31BM, Su-27SM/Su-35S | |
| טייסת מטוסי הביון ה-4 | שאטלובו | Su-24MR, An-30 | |
| רגימנט מטוסי תובלה עצמאי מעורב ה-33 | - | לוואשובו | מטוסי/מסוקי תובלה למשימות מיוחדות |
| חטיבת אוויר של תעופת צבא היבשה ה-15 | - | אוסטרוב | Ka-52, M-8MTV-5/Mi8MTPR-1, Mi-28N/Mi-35M, Mi-26 |
| רגימנט מסוקים עצמאי ה-332 | - | פושקין | Mi-8 (כולל גרסאות לוחמה אלקטרונית), Mi-28N/Mi-35M |
| - | פריבלובו | Mi-28N/Mi-24 | |
| רגימנט מסוקים עצמאי ה-440 | - | ויאזמה | Ka-52, Mi-8MTV-5/MTPR/SMV/PPA, Mi-8/Mi-24 |
| סדר כוחות של ארמיית חיל האוויר וההגנה האווירית ה-11[35] | |||
| מפקדת הארמייה: חברובסק ארמיית מפעילה את דיוויזיות ההגנה האווירית ה-93, ה-25 וה-26. | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| דיוויזיית אוויר מעורבת ה-303 (מטה בחורבה) | רגימנט מטוסי תקיפה ה-18 | צ'רניגובקה | Su-25SM |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-22 | צנטרלניה אוגלוביה (ולדיווסטוק) | MiG-31BM, Su-35S/Su-30M2 | |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-23 | דזויומי (קומסומולסק על האמור) | Su-35S/Su-30SM | |
| רגימנט מטוסי הפצצה ה-277 | חורבה (קומסומולסק על האמור) | Su-24M2, Su-34 | |
| טייסת מטוסי הביון ה-3 | ווארפולומייבקה | Su-24MR | |
| רגימנט מטוסי קרב עצמאי ה-120 | - | דומנה | Su-30SM |
| רגימנט מטוסי תקיפה עצמאי ה-266 | - | דומנה | Su-25SM |
| רגימנט מטוסי תובלה עצמאי מעורב ה-35 | - | חברובסק צנטרלני | מטוסי/מסוקי תובלה למשימות מיוחדות |
| חטיבת אוויר של תעופת צבא היבשה ה-18 | - | חברובסק צנטרלני | Ka-52, Mi-8AMTSh, Mi-8/Mi-8SMV/Mi-26 |
| רגימנט מסוקים עצמאי ה-112 | - | צ'יטה צ'רייומושקי | Mi-8AMTSh, Mi-24P |
| רגימנט מסוקים עצמאי ה-319 | - | צ'רניגובקה | Ka-52, Mi-8AMTSh, Mi-26 |
| סדר כוחות של ארמיית חיל האוויר וההגנה האווירית ה-14[36] | |||
| מפקדת הארמייה: יקטירינבורג אף על פי שמחוז הצבאי המרכזי מכסה כ-41 אחוז משטח רוסיה, יותר מכל מחוז צבאי אחר, ארמיית חיל האוויר וההגנה האווירית ה-14 כולל את המספר הקטן ביותר של יחידות וכלי הטיס. בשנת 2011 הארמייה ה-14 לקחה אחריות על שתי טייסות עצמאיות המקנות שירות לכוחות הטילים האסטרטגיים. כמו כן הארמייה מפעילה שני בסיסים אוויריים מחוץ לגבולות המדינה: קירגיזסטן וטג'יקיסטן. כמו כם הארמייה מפעילה את דיוויזיות ההגנה האווירית ה-76 וה-41. | |||
| שם היחידה | תתי יחידות | בסיס | סוג כלי טיס |
| דיוויזיית אוויר מעורבת ה-303 (מטה בצ'ליאבינסק) | רגימנט אוויר מעורב ה-2 | שאגול | Su-24MR, Su-34/Su-24M, Su-34 |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-712 | קאנסק | MiG-31BM | |
| רגימנט מטוסי הקרב ה-764 | בולשויה סאבינו (פרם) | MiG-31 | |
| רגימנט מטוסי תובלה עצמאי מעורב ה-32 | - | קולצובו (יקטירינבורג) | מטוסי/מסוקי תובלה למשימות מיוחדות |
| בסיס טיסה ה-999 | - | קאנט (קירגיזסטן) | Su-25SM, מטוסי תובלה |
| קבוצת הטיסה ה-214 | אייני (טג'יקיסטן) | Mi-8, Mi-24 | |
| חטיבת אוויר של תעופת צבא היבשה ה-17 | - | קמנסק אורלסקי | Mi-8MTV-5, Mi-24P |
| אופרון | Mi-8MTV-5/Mi-26 | ||
| רגימנט מסוקים עצמאי ה-337 | - | טולמצ'ובו (נובוסיבירסק) | Mi-8AMTSh-V, Mi-24 |
מטוסי החיל עריכה
| מטוסי חיל האוויר והחלל של רוסיה (נכון ל-2019)[37] | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| כמות כוללת 2,712 | |||||
| מטוסי קרב (470) | |||||
| דגם | תמונה | דור | תתי-דגמים | סוג | כמות (מוערכת) |
| מיג-29 |  | רביעי | - | מטוס קרב | 70 |
| מיג-31 |  | רביעי | - | מטוס יירוט | 105 |
| MiG-31K | מטוס תקיפה אסטרטגית[38] | 10 | |||
| סוחוי Su-27 |  | רביעי | - | מטוס קרב | 100 |
| סוחוי Su-30 |
| רביעי | Su-30M2 | מטוס קרב | 20 |
| Su-30SM | מטוס קרב | 90 | |||
| סוחוי Su-35 | .jpg) | רביעי | Su-35S | מטוס קרב | 75 |
| מטוסי תקיפה והפצצה (325) | |||||
| דגם | תמונה | תתי-דגמים | סוג | כמות (מוערכת) | |
| סוחוי Su-34 | .jpg) | - | מטוס תקיפה | 115 | |
| סוחוי Su-24 |
| Su-24M | מטוס תקיפה | 70 | |
| סוחוי Su-25 |
| - | מטוס תקיפה | 140 | |
| מטוסי הפצצה אסטרטגית (126) | |||||
| דגם | תמונה | תתי-דגמים | סוג | כמות (מוערכת) | |
| טופולב Tu-22M | .jpg) | - | הפצצה-אסטרטגית | 60 | |
| טופולב Tu-95 | .jpg){kind=small} | Tu-95MS | הפצצה-אסטרטגית | 50 | |
| טופולב Tu-160 |  | - | הפצצה-אסטרטגית | 16 | |
| מטוסי אימון (502) | |||||
| דגם | תמונה | תתי-דגמים | סוג | כמות (מוערכת) | |
| אנטונוב An-2 |  | - | אימון תובלה | 60 | |
| אנטונוב An-26 |  | - | אימון תובלה | 10 | |
| לט L-410 טורבולט | _(2).jpg) | - | אימון תובלה | 50 | |
| טופולב Tu-134 |  | - | אימון תובלה | 10 | |
| דאימונד DA42 |  | DA42T | אימון תובלה | 6 | |
| סוחוי Su-25 |  | - | אימון תקיפה | 10 | |
| מיג-29 | | - | אימון קרב מתקדם | 15 | |
| סוחוי Su-27 | | - | אימון קרב מתקדם | 20 | |
| יאקובלב יאק-130 |  | - | אימון קרב מוביל | 95 | |
| אארו L-39 אלבטרוס | ,_static_display,_Radom_AirShow_2005,_Poland.jpg) | L-39C | אימון קרב בסיסי | 120 | |
| קזאן אנסאט | .jpg) | - | מסוק אימון | 50 | |
| קמוב Ka-226 | _(37374693615).jpg) | - | מסוק אימון | 42 | |
| מיל Mi-2 |  | - | מסוק אימון | 30 | |
| תמיכה, תובלה וקישור (461) | |||||
| דגם | תמונה | תתי-דגמים | סוג | כמות (מוערכת) | |
| אנטונוב An-22 |  | - | תובלה אסטרטגית | 5 | |
| אנטונוב An-124 |  | - | תובלה אסטרטגית | 10 | |
| איליושין Il-76 |  | - | תובלה אסטרטגית | 100 | |
| איליושין Il-78 |  | - | תובלה אסטרטגית | 15 | |
| אנטונוב An-12 |  | - | תובלה טקטית | 65 | |
| אנטונוב An-26 |  | - | תובלה טקטית | 120 | |
| אנטונוב An-72 |  | - | תובלה טקטית | 25 | |
| קמוב Ka-27 |  | Ka-27PS | תובלה טקטית | 2 | |
| אנטונוב An-140 | .jpg) | - | מטוס נוסעים | 5 | |
| אנטונוב An-148 | .jpg) | An-148-100 | מטוס נוסעים | 15 | |
| איליושין Il-62 |  | - | מטוס נוסעים | 7 | |
| איליושין Il-96 |  | Il-96-400 | מטוס נוסעים | 1 | |
| טופולב Tu-134 | | - | מטוס נוסעים | 50 | |
| טופולב Tu-154 |  | - | מטוס נוסעים | 17 | |
| טופולב Tu-214 |  | - | מטוס נוסעים | 3 | |
| איליושין Il-22 |  | - | תובלת ציוד | 15 | |
| איליושין Il-80 |  | - | תובלת ציוד | 4 | |
| איליושין Il-82 |  | - | תובלת ציוד | 2 | |
| מטוסי משימה מיוחדת (124) | |||||
| דגם | תמונה | תתי-דגמים | סוג | כמות (מוערכת) | |
| ברייב A-50 | _RP63598.jpg) | - | בקרה אווירית | 10 | |
| אנטונוב An-12 | .jpg) | An-12PPS | לוחמה אלקטרונית | 3 | |
| איליושין Il-22 |  | Il-22PP | לוחמה אלקטרונית | 3 | |
| מיל Mi-8 |  | - | לוחמה אלקטרונית | 40 | |
| אנטונוב An-30 |  | - | מטוס ביון | 8 | |
| איליושין Il-20 |  | - | מטוס ביון | 12 | |
| סוחוי Su-24 |  | Su-24MR | מטוס ביון | 40 | |
| טופולב Tu-22 | | Tu-22MR | מטוס ביון | 2 | |
| טופולב Tu-214 | | Tu-214ON | מטוס ביון | 2 | |
| Tu-214R | מטוס ביון | 2 | |||
| מסוקים העובדים עם היבשה (704) | |||||
| דגם | תמונה | תתי-דגמים | סוג | כמות (מוערכת) | |
| מיל Mi-8 | | - | מסוק תובלה | 300 | |
| מיל Mi-26 | .jpg) | - | מסוק תובלה כבד | 40 | |
| מיל Mi-28 |  | Mi-28N | מסוק קרב | 100 | |
| מיל Mi-35 |  | Mi-35M | מסוק קרב | 74 | |
| מיל Mi-24 | .jpg) | - | מסוק קרב | 80 | |
| קמוב Ka-52 |  | - | מסוק קרב | 110 | |
מפקדי חיל האוויר הרוסי עריכה
- פיוטר דיינקין (1991–1998)
- אנאטולי קורנוקוב (1998–2002)
- ולדימיר מיכאילוב (2002–2007)
- אלכסנדר זלין (2007–2012)
- ויקטור בונדרב (2012–2015)
- אנדריי יודין (2015–2019)
- סרגיי דרונוב (2019-)
ראו גם עריכה
חילות אוויר מקבילים עריכה
שירותי אוויר רוסים עריכה
כוחות אוויר סובייטים עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Piotr Butowski, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, ISBN 978-0-9973092-7-0
- RUSSIAN SECURITY AND AIR POWER 1992–2002, Marcel de Haas, 2004, ISBN 0-714-65608-9
- Robin Higham and Frederick W. Kagan, THE MILITARY HISTORY OF THE SOVIET UNION, 2002, ISBN 978-0-230-10839-4
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר הרוסי- אתר חיל האוויר הרוסי (ברוסית)
- Russia's Air Force: An Institution in Painful Transition
- RUSSIAN SECURITY AND AIR POWER 1992–2002Marcel de Haas, 2004, מתוך אתר Google Books.
- The Russian Air War and Ukrainian Requirements for Air Defence, מתוך אתר Royal United Services Institute
הערות שוליים עריכה
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 22
- ^ Gregory Vitarbo, - Army of the Sky, Russian Military Aviation before the Great War, 1904-1914, 2012, עמ' 207
- ^ Robin Higham and Frederick W. Kagan, THE MILITARY HISTORY OF THE SOVIET UNION, 2002, עמ' 156-158
- ^ Robin Higham and Frederick W. Kagan, THE MILITARY HISTORY OF THE SOVIET UNION, 2002, עמ' 162-159.
- ^ Robin Higham and Frederick W. Kagan, THE MILITARY HISTORY OF THE SOVIET UNION, 2002, עמ' 163-167.
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 11-12
- ^ Frank Cass, Russian Security and Air Power, 1992-2002, 2004, עמ' 112-114
- ^ Frank Cass, Russian Security and Air Power, 1992-2002, 2004, עמ' 139
- ^ מיעוט מהטייסים טסו כמות שעות טיסה משמעותיות מספיק בשביל להיחשב מבצעיים.
- ^ Frank Cass, Russian Security and Air Power, 1992-2002, 2004, עמ' 140-144
- ^ ב-2001 יחידות אלו נקלטו בכוחות החלל, ב-2011 עברו לכוחות ההגנה אוויר-חלל, וב-2015 עברו לכוחות האוויר והחלל.
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 12-13
- ^ Frank Cass, Russian Security and Air Power, 1992-2002, 2004, עמ' 152-153
- ^ Frank Cass, Russian Security and Air Power, 1992-2002, 2004, עמ' 164-160
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 13
- ^ Stéphane Lefebvre and Roger McDermott, AIR POWER IN RUSSIA’S GEORGIAN CAMPAIGNAUGUST 2008, Pathfinder, Air Power Development Centre Bulletin Issue 99, October 2008, Air Power Development Centre, Royal Australian Air Force.
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 14-16
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 16
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 25
- ^ 1 2 3 Professor Justin Bronk, Nick Reynolds and Dr Jack Watling, The Russian Air War and Ukrainian Requirements for Air Defence (עמ' 6-20), https://rusi.org, 7 בנובמבר 2022 (באנגלית)
- ^ Ukraine says it repulses major attack on Kyiv base, downs 2 Russian transport planes, https://www.timesofisrael.com/, 26 בפברואר 2022
- ^ David Axe, Russian Pilots Are Tossing Glide-Bombs At Ukrainian Targets—Because The Alternative Could Get Them Killed, https://www.forbes.com/, 27 באפריל 2023
- ^
Joe Barnes; Roland Oliphant, Russia's newest weapon is changing the course of Ukraine war, The Telegraph, 7 May 2023 - ^ HOWARD ALTMAN, Ukraine Situation Report: Russian Guided Bombs A Growing Threat, Kyiv Claims, https://www.thedrive.com/, 2 במאי 2023ס
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 22-24
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 135
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 36
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 128
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 129-130
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 132
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 51
- ^ 1 2 Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 52
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 64
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 73
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 83
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 91
- ^ Piotr, Flashpoint Russia, Russia's Air Power: Capabilities and Structure, Harpia Publishing, 2019, עמ' 141-142
- ^ מסוגל לשאת את הטיל Kh-47M2 קינז'אל ההיפר קולי.
