המורה לפסנתר

סרט

המורַה לפסנתרצרפתית: La pianiste; "הפסנתרנית") הוא סרט קולנוע דובר צרפתית מאת מיכאל הנקה, שיצא לאקרנים בשנת 2001. זהו עיבוד לספר "הפסנתרנית", מאת זוכת פרס נובל לספרות, אלפרידה ילינק.[1]

המורה לפסנתר
La Pianiste
מבוסס עלהפסנתרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוימיכאל הנקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידיפייט היידושקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריטמיכאל הנקה ע"פ ספרה של אלפרידה ילינק
עריכהנאדין מיוז
מוניקה וילי
שחקנים ראשייםאיזבל הופר
אנני ז'ירארדו
בנואה מאז'ימל
מוזיקהמרטין אכנבאך
צילוםכריסטיאן ברגר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינהצרפת, אוסטריה, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקהMK2, Les Films Alain Sarde, Wega Film, Arte France Cinéma עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצהBiM Distribuzione עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצהוידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה5 בנובמבר 2001
משך הקרנה131 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרטצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגהסרט דרמה, מותחן ארוטי, סרט רומנטי, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב3,000,000‏€
הכנסות13,897,768‏$
הכנסות באתר מוג'וpianoteacher02
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תקציר העלילה עריכה

אריקה קוהיט (איזבל הופר) היא פרופסור ומורה לפסנתר בשנות השלושים המאוחרות לחייה, המתגוררת עם אמה (אנני ז'ירארדו) בדירה שכורה. היא מדריכה כיתת אמן בקונסרבטוריון, וכלפי חוץ היא קשוחה ומחמירה. את וולטר קלמר (בנואה מאז'ימל), בחור צעיר ובלונדיני, פוגשת אריקה ברסיטל פרטי בו שניהם מנגנים. וולטר מגלה בה עניין ומתחיל לחזר אחריה באמתלת סטודנט עקשן. אריקה מתגלה כחובבת סאדו-מזוכיזם ואינה מעוניינת לכאורה ביחסים נורמטיבים, מגחכת את ניסיונותיו ומתעללת בו. בהדרגה משתנים יחסי הכחות בינה לבין התלמיד עד לסצנת הקתרזיס בו וולטר כופה עצמו עליה. בסופו של הסרט חוזרת אריקה לחייה העצמאים ולשגרת המזוכיזם המבוקר שלה.

שחקנים ראשיים עריכה

פרסים ומועמדויות עריכה

  • 3 פרסי פסטיבל קאן: גרנד פרי, השחקן הטוב ביותר - בנואה מאז'ימל, השחקנית הטובה ביותר - איזבל הופר.
  • פרס ה"סזאר" לשחקנית המשנה - אני ז'ירארדו, מועמדות לשחקנית הראשית - איזבל הופר.
  • 6 מועמדויות לפרס האקדמיה האירופית לקולנוע, מתוכם זכייה אחת: שחקנית ראשית - איזבל הופר.

קישורים חיצוניים עריכה

ביקורות

הערות שוליים עריכה