הגן של פינצי קונטיני

שם הסרט מתייחס לגן גדול ומוקף בחומה הצמוד לביתה של משפחה יהודית אמידה בפרארה שבאיטליה, בתקופת עלייתו של הפשיזם באיטליה. הגן מהווה מעין מקדש של תמימות עבור ילדי המשפחה מיקול ואלברטו, המגן עליהם מפני ההתפתחויות הקשות שבעולם החיצוני. ג'ורג'ו, נער יהודי המשתייך לבני המעמד הבינוני בעיר, הוא אחד מבני העיר הבודדים הזוכים להיכנס לאחוזה ולבלות עם ילדי המשפחה בגן. ג'ורג'ו מאוהב במיקול הגחמנית וקלת הדעת, שיחסיה עם אחיה אלברטו עלולים להתפרש כקרובים מדי. אלברטו מצידו נמשך אל מלנאטה יפה התואר, אורח קבוע אחר בגן שהופך לחברו של אלברטו רק לשם התקרבות אל מיקול.

הסרט מדגיש את הניגודיות שבין האווירה החופשית והמתירנית שבגן לבין ההפרה השיטתית של זכויותיהם של יהודי העיר. כך למשל לג'ורג'ו המוכשר לא מתאפשר ללמוד באופן מסודר והוא נאלץ לעשות שימוש בספרייתם העשירה של בני משפחת פינצי-קונטיני, בעוד שברור כי לימודיו לא יישאו פרי והוא בין כה וכה ייאלץ לעזוב את המדינה. הסרט מסתיים בהצגת דמויותיהם של בני המשפחה וחבריהם המשחקים בגן, כאשר ברקע נשמעת תפילת "אל מלא רחמים".

בסרט, שנחשב בדרך כלל ליצירתו הגדולה האחרונה של דה סיקה,^[1]חזר הבמאי לשיטת העבודה שנקט בסרטיו הנאו-ריאליסטיים המוקדמים, כאשר ליהק לסרט בעיקר שחקנים ללא ניסיון משחק קודם, שחלקם היו תושבי העיר פרארה במציאות. הסרט צולם בפרארה, והקרנת הבכורה שלו הייתה בישראל, בנוכחות נשיא המדינה, זלמן שזר.^[2] בדומה לספרו של באסאני, הסרט סייע רבות בהנצחתה של שואת יהודי איטליה.^[3]

"הגן של פינצי קונטיני" זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר^[4] ובפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, והיה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. זהו הסרט הרביעי והאחרון בבימויו של דה סיקה שזכה בפרס אוסקר.

מדיה וקבצים בנושא הגן של פינצי קונטיני בוויקישיתוף

• "הגן של פינצי קונטיני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הגן של פינצי קונטיני", באתר נטפליקס
• "הגן של פינצי קונטיני", באתר AllMovie (באנגלית)
• "הגן של פינצי קונטיני", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "הגן של פינצי קונטיני", באתר אידיבי
• "הגן של פינצי קונטיני", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• משה נתן, "קדיש" על עולם שהלך לבלי שוב, מעריב, 26 במאי 1972