הבחירות הכלליות בבריטניה 2010

בחירות בממלכה המאוחדת בשנת 2010

הבחירות הכלליות בבריטניה (הממלכה המאוחדת) התקיימו ב-6 במאי 2010.

‹ 2005הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת2015 ›
הבחירות הכלליות בבריטניה 2010
6 במאי 2010

שיעור ההצבעה65.1% (Increase 3.7%)
 
מועמדדייוויד קמרוןגורדון בראון
מפלגההמפלגה השמרניתמפלגת הלייבור
מספר הקולות10,703,6548,606,517
מספר המושבים306258
שינוי במושביםIncrease97Decrease91
אחוזים36.1%29.0%
שינוי באחוזיםIncrease 3.7%Decrease 6.2%

תוצאות הבחירות לפי מחוז: כחול - שמרנים, אדום - לייבור, כתום - ליברל-דמוקרטים, צהוב - סקוטים, ירוק כהה - שין פיין, ירוק בהיר - פלייד
הזוכה: דייוויד קמרון

ראש הממשלה המכהן גורדון בראון, שעמד בראש מפלגת הלייבור מאז פרישתו של טוני בלייר ב-2007, התמודד על כהונה נוספת בתפקיד מול דייוויד קמרון, מנהיג המפלגה השמרנית.

תוצאות הבחירות הביאו, לראשונה מאז 1974, לבחירת פרלמנט תלוי, כאשר לאף מפלגה אין רוב מוחלט להקמת ממשלה. המפלגה השמרנית זכתה לעלייה ניכרת במספר המושבים על חשבון הלייבור, והייתה למפלגה הגדולה ביותר. קמרון הקים קואליציה עם המפלגה הליברל-דמוקרטית בראשות ניק קלג כדי להגיע לרוב הדרוש, והתמנה לראשות הממשלה. בכך הגיע שלטון הלייבור, שהחל ב-1997 עם בחירתו של טוני בלייר, לקיצו לאחר 13 שנים.

רקע לבחירות

עריכה

בין הנושאים שעמדו במרכז מערכת הבחירות היו התמודדות הממשלה עם תוצאות המשבר הכלכלי העולמי, השחיתות במערכת הפוליטית הבריטית (לאור שערוריית החזר ההוצאות של חברי פרלמנט שהתגלתה כשנה לפני הבחירות), ומעורבותה של בריטניה במלחמת אפגניסטן ובמלחמת עיראק.

במסגרת מערכת בחירות זו התקיימו לראשונה בבריטניה עימותים טלוויזיוניים בין שלושת המועמדים הבולטים.

  • 15 באפריל 2010 - עימות ראשון, שהתמקד במדיניות פנים;
  • 22 באפריל 2010 - עימות שני, שהתמקד ביחסים בינלאומיים;
  • 29 באפריל 2010 - עימות שלישי, שהתמקד בכלכלה ובמיסוי.

הופעתו המוצלחת של ניק קלג בעימות הראשון, הקפיצה את מעמדה של המפלגה הליברל דמוקרטית בסקרים, שאף הראו לזמן קצר כי היא עוברת את מפלגת הלייבור ומתקרבת למפלגה השמרנית מבחינת מספר הקולות. למרות זאת, בשל שיטת הבחירות האזורית, קבלה מפלגה זו מספר מושבי פרלמנט קטן בהרבה משתי המפלגות הגדולות, אך היוותה לשון מאזניים ולאחר הבחירות אף הצטרפה לממשלה בראשות קמרון.

תוצאות הבחירות

עריכה

ב-6 במאי נבחרו 649 מתוך 650 חברי הפרלמנט והבחירות הושלמו ב-27 במאי, באזור בחירה שבו נדחו הבחירות עקב פטירתו של אחד המועמדים.

3062585729
שמרניםלייבורליברל-דמוקרטיםאחרים
הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2015
מפלגהמנהיגחברי פרלמנטקולות
מס'אחוז±מס'אחוז±
שמרניםדייוויד קמרון30647.1%
306 / 650
9710,703,75436.1%
3.7
לייבורגורדון בראון25839.7%
258 / 650
918,609,52729.0%
6.2
ליברל-דמוקרטיםניק קלג578.8%
57 / 650
56,836,82523.0%
1.0
יוניוניסטים-דמוקרטיםפיטר רובינסון81.2%
8 / 650
1168,2160.6%
0.3
המפלגה הלאומית הסקוטיתאלכס סלמונד60.9%
6 / 650
491,3861.7%
0.1
שין פייןג'רי אדמס50.8%
5 / 650
171,9420.6%
0.1
פלייד קמריאיואן וויין ג'ונס30.5%
3 / 650
1165,3940.6%
0.1
סוציאל-דמוקרטיםמרגרט ריצ'י30.5%
3 / 650
110,9700.4%
0.1
הירוקיםקרוליין לוקאס10.2%
1 / 650
1285,6161.0%
0.2
הברית של צפון אירלנדדייוויד פורד10.2%
1 / 650
142,7620.1%
יושב ראש (שמרנים)ג'ון ברקו10.2%
1 / 650
22,8600.08%
עצמאייםסילביה חרמון10.2%
1 / 650
חדש21,1810.07%
חדש

הקמת הקואליציה

עריכה

בשל התוצאות שבהן לא זכתה אף מפלגה לרוב מוחלט, התקיימו שיחות קואליציה בין שתי המפלגות הגדולות למפלגה הליברל-דמוקרטית. ימים אחדים לאחר מכן, רק לאחר שהתברר כי הליברל-דמוקרטים יצטרפו לקואליציה בראשות קמרון, התפטר ראש הממשלה בראון מתפקידו, בניגוד לנהוג בדרך כלל, שראש הממשלה המפסיד מתפטר ויוצא מדאונינג 10 עוד באותו ערב.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה