בני הרצליה

המועדון הוקם בשנת 1985 על ידי כדורסלן העבר טל ברודי וראש עריית הרצליה אלי לנדאו.בסיום עונת 1991/92 העפילה הקבוצה, ששמה היה אז הפועל הרצליה, לראשונה בתולדותיה לליגה הראשונה. בעונת הבכורה הדהימה את האלופה מכבי תל אביב בשלב רבע גמר גביע המדינה לאחר שני משחקים וניצחון ביד אליהו, בעונה בה הפסידה מכבי את האליפות. למרות זאת לא ניצלה את המומנטום והודחה בשלב חצי הגמר על ידי הפועל גבעתיים. בעונתה השנייה בליגת העל העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון, אך הודחה בידי מכבי תל אביב.

בעונת 1994/95 חוללה הקבוצה הפתעה מרעישה כאשר ניצחה בחצי גמר גביע המדינה את מכבי תל אביב החזקה, וניצחה במשחק הגמר את הפועל חולון (77-88), וזכתה בגביע שהוא למעשה התואר ההיסטורי הראשון שלה אי פעם.

בסגל המנצח היו: פול תומפסון, ג'ון הדסון, אמיר כץ, רותם ארליך, קורן אמישה, דזי בארמור, אחיה מולכו, מנחם אטלס, פיני חוזז, סטיב שלכטר, אמיר דורון (שחיבר את סדרת הספרים "העשירייה הפותחת" וכונה 'הילד' בפי האוהדים) ומיקי הרמן. מאמן הקבוצה: אפי בירנבוים. סיום המשחק התרחש תוך מהומה אלימה שהתפתחה מיציעי האוהדים וגלשה אל תוך המגרש בין אנשי צוות שתי הקבוצות, ולמרות זאת, טקס הנפת הגביע התקיים.

הקבוצה המשיכה להיות קבוצת צמרת גם לאחר הזכייה בגביע. עם חילופי השלטון המקומי בהרצליה ועליית יעל גרמן לראשות העיר, הצטמצמה תמיכת העירייה בקבוצה והיא הפכה מקבוצת צמרת לקבוצת אמצע טבלה ומטה. בשנת 2002 נשרה הקבוצה לליגה השנייה. באותו קיץ היא התאחדה עם מכבי עירוני רעננה והפכה לקבוצת "בני השרון".

בשנותיה הראשונות בליגה הייתה גופיית משחקי הבית של הקבוצה צבועה לבן וגופיית משחקי החוץ הייתה שחורה. בהמשך שמרה הקבוצה על גופיית הבית הלבנה והמירה את גופיית החוץ לכחולה-כהה. אוהדי הקבוצה מזוהים עם הצבע הלבן.

בכל שנותיה נודעה בני הרצליה גם בזכות קבוצת הנוער של הקבוצה שהצמיחה כישרונות כדורסל ושחקני נבחרת ישראל כמו הסנטר יניב גרין, הרכז טל בורשטיין והקלע אורי יצחקי.

רעיון האיחוד עלה על הפרק לאחר שמכבי רעננה עמדה בפני קשיים כספיים ולאחר שבני הרצליה, ירדה בסיומה של עונת 2001/2002 לליגה הלאומית. המהלך התקבל למרות התנגדותם העיקשת של אוהדי שתי הקבוצות ובהובלה בולטת של חוג אוהדי בני הרצליה. התנגדות שלוותה בחרם ממושך שהסתיים בשנת 2014 עם חזרת הקבוצה להרצליה.

בני השרון הגיע 3 פעמים לגמר גביע המדינה, אך הפסידה למכבי תל אביב (בעונות 2004/2005 ו-2009/2010), ולהפועל ירושלים (בעונת 2006/2007)

לקראת עונת 2006/2007 החתימה הקבוצה את שחקן ה-NBA לי ניילון, המאמן אפי בירנבוים וכן שחקנים ישראלים בכירים במטרה לבסס את מעמדה בצמרת הליגה. במהלך העונה הצליחה בני השרון להדיח את מכבי תל אביב בחצי גמר גביע המדינה, דבר שלא קרה מאז 1995. על אף התצוגה המרשימה בחצי הגמר הפסידה בני השרון בגמר הגביע להפועל ירושלים. באותה עונה עלתה הקבוצה לפיינל פור להכרעת האליפות, אך הפסידה בשני משחקיה וסיימה במקום הרביעי.

בעונת 2007/2008 המשיכה בני השרון להיות קבוצה מובילה בליגת העל. שינויים לקרא העונה כללו החתמת שון מונסון ושחקנים נוספים^[1]. בסיום העונה הפסידה למכבי תל אביב בחצי גמר הפיינל פור, וסיימה במקום השלישי.

את עונת 2008/2009 החלה הקבוצה עם ציפיות גבוהות עקב החתמתו של המאמן משה ויינקרנץ שחזר לאחר תקופה ארוכה שלא אימן, אך סגל חסר עקב פציעות הביא ל-2 תבוסות בשני המחזורים הראשונים של העונה, וויינקרנץ התפטר. המועדון מינה את אריאל בית הלחמי למאמן והתחזק בפאוור פורוורד אוגונה אוניקווה, שכבר שיחק במועדון בעבר.

ב-18 ביוני 2009, יום לאחר שאישרו עיריות רעננה והרצליה את האיחוד לשלוש שנים נוספות, הודיעה בני השרון על מינוי דן שמיר למאמן הקבוצה לשלוש השנים הבאות. ארבעה ימים לאחר מכן מונה אורן אהרוני לעוזר המאמן ורגב פנאן למאמן הכושר של הקבוצה.

ב-4 ביולי 2011 הפסיקה רשמית עיריית רעננה את התמיכה הכלכלית בקבוצה שנקראת מאז בני השרון הרצליה. לתפקיד המאמן מונה רועי חגאי (ששימש בעבר כעוזר מאמן הקבוצה) במקום דן שמיר שעבר להפועל חולון.

בעקבות השביתה ב-NBA החתימה הקבוצה את טרבור בוקר מהוושינגטון ויזארדס אך הוא נפצע במהלך ההכנה לעונה. לאחר מכן החתימה הקבוצה את שחקן סקרמנטו קינגס ג'יי ג'יי היקסון אשר עזב את הקבוצה לאחר משחק אחד בעקבות קשיי קליטה. אפיי יודו שחקן גולדן סטייט ווריורס חתם בקבוצה אך זה הספיק לשחק רק משחק אחד והוא עזב עקב סיום השביתה. למרות כל ההחתמות החלה השרון את העונה במאזן 6:1 ובעקבות כך פוטר חגאי ובמקומו מונה עדי אזולאי. ב-5 בינואר 2012 התפטר אזולאי מתפקידו ובמקומו מונה אריאל בית הלחמי לקדנציה שנייה בקבוצה.

ביולי 2012, כשנה לאחר עזיבת עיריית רעננה שונה שם הקבוצה בחזרה ל"בני הרצליה". בנוסף שינתה הנהלת המועדון את צבעי המדים לצבע המקורי שלהם, כחול-לבן.

לאחר שעזבה עיריית רעננה, שונה שם הקבוצה חזרה ל"בני הרצליה", והמועדון יצא לדרך עצמאית בשיתוף עם עיריית הרצליה.

את עונת 2012/2013 פתח אריאל בית הלחמי על הקווים. לאחר 21 משחקים, בהם החזיק במאזן 8–13 שלילי, הוחלף על ידי מתן חרוש. הקבוצה סיימה במקום ה-11 בליגה וניצלה מירידה לאחר שניצחה במחזור האחרון את היורדת באותה עונה, אליצור אשקלון.

בפתיחתה של עונת 2013/2014 מונה אפי בירנבוים לקדנציה רביעית במועדון. לאחר 21 משחקים, בהם ניצחה הקבוצה רק בשישה, הוחלף על ידי מולי קצורין, לו זו הייתה קדנציה שלישית במועדון. הקבוצה שוב דישדשה בתחתית הליגה וסיימה במקום ה-11. בתום העונה נבחרו שחקני הקבוצה עוז בלייזר ואבירם זליקוביץ' ל"תגלית העונה" במשותף.

קצורין המשיך עם הקבוצה גם לעונת 2014/15, אך הוחלף לאחר 18 משחקים. החליף אותו מיקי גורקה, שהיה עוזרו והביא עמו רוחות של שינוי למועדון. תחת הדרכתו של גורקה הקבוצה סיימה במאזן 7–8 חיובי.

את עונת 2015/16 פתח מיקי גורקה כמאמן. העונה נחשבת כמוצלחת מבחינת המועדון והקבוצה הגיעה בפעם הראשונה לפלייאוף מאז שפורק האיחוד. הקבוצה בילתה מרבית העונה בצמרת הליגה, אך לקראת סוף העונה שחקן המפתח ג'מאר סמואלס נפצע והקבוצה הפסידה את חמשת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה, אותה סיימה לבסוף במקום השביעי, ולכן שיחקה בפלייאוף מול מכבי תל אביב, שסיימה במקום השני. לאחר משחק צמוד במפגש הראשון, אשר הסתיים בתוצאה 76-75 לטובת מכבי תל אביב, הרצליה נחלה שתי תבוסות והודחה מהפלייאוף לאחר שלושה משחקים בסוויפ.

לאחר ההצלחה בשנתיים הקודמות, גורקה המשיך גם לעונת 2016/17 בקבוצה. הרצליה חזרה להשתתף במפעל אירופאי - היורופקאפ - והודחה בשלב הבתים השני. בזירה המקומית הרצליה רשמה הצלחה אדירה באופן יחסי. הקבוצה ניצחה את כל קבוצות הליגה לפחות פעם אחת במהלך העונה, ואת מכבי תל אביב ניצחה בכל שלושת המפגשים שלהן בעונה הסדירה. לאחר שהתמקמה במרבית העונה בצמרת הליגה, סבלה הקבוצה ממכת פציעות בסיבוב השלישי וסיימה את העונה הסדירה במקום החמישי. בפלייאוף הודחה על ידי מכבי תל אביב בסיבוב הראשון. במהלך העונה, זכה אולם "היובל" לכינוי "המבצר" - הקבוצה רשמה בו 76% הצלחה כשבעונה הסדירה המאזן עמד על 4 הפסדים ו-13 ניצחונות. בתום העונה, זכה כרם משעור, קפטן הקבוצה, בתואר הישראלי המצטיין של הליגה ונבחר לחמישיית העונה, כשהוא רושם 14.5 נק' ו-10 ריב' בממוצע למשחק.

בספטמבר 2017, הצטרפה חברת "רב-בריח" כנותנת חסות ראשית לקבוצה ושם הקבוצה עודכן ל"בני רב-בריח הרצליה". ב-12 באוקטובר 2017 העפילה למפעל היורופקאפ על אף שבניצחון 83–85 בפורטוגל לא הצליחה לנצח את פורטו ביותר מ-3 נקודות (ההפרש בו נצחה הקבוצה הפורטוגלית 65–68 בהרצליה), הקבוצה העפילה לשלב הבתים כ"לאקי לוזר" - הקבוצה מהשלב המקדים האחרון שההפרש בין הסלים שלה לאלה שספגה בשני המשחקים היה הקטן ביותר^[2]. בליגה הסדירה סיימה הקבוצה במקום ה-10 ולא העפילה למשחקי הפלייאוף.

את עונת המשחקים 2018/2019 פתחה הקבוצה עם מאזן 7-4 בסוף הסיבוב הראשון, אך הפסידה את כל משחקיה בסיבוב השני. לאחר שלושה ניצחונות בסיבוב השלישי כולל אחד קריטי על יריבתה הישירה לתחתית עירוני נהריה, הפסידה הקבוצה את חמשת משחקיה הנותרים בעוד נהריה ניצחה שניים. לאחר הפסד 74-73 להפועל אילת משלשת ניצחון של יהונתן שולדבראנד על הבאזר נקבע כי הרצליה תסיים את הליגה הסדירה במקום האחרון ותנשור לליגה השנייה לראשונה בתולדותיה, מחזור אחד לפני הסיום.

בעונת המשחקים 2019/2020 סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגה הלאומית לאחר שהופסקה במחזור ה-22 בעקבות מגפת הקורונה והעפילה יחד עם הפועל חיפה לליגת העל.

את עונת המשחקים 2020/2021 פתחה עם שבעה הפסדים רצופים, אך רשמה שבעה ניצחונות בעשרת המשחקים הבאים. בסופו של דבר הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-11 מתוך 13 עם מאזן 20-10 שלילי וניצלה מירידת ליגה.

בתאריך 17 בפברואר 2022, זכתה הקבוצה בגביע המדינה השני בתולדותייה לאחר שניצחה את הפועל תל אביב בתוצאה 87-82^[3][4].

בעונת 2021-2022 הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השלישי. הקבוצה הדיחה בסוויפ 3-0 את הפועל חיפה ועלתה לחצי הגמר שם עשתה היסטוריה כשהעפילה לראשונה לגמר הפלייאוף בליגת העל, כאשר לאחר הפסד 82-76 למכבי תל אביב במשחק הראשון הקבוצה ניצחה שני משחקים רצופים, והביאה להדחתה של אלופת המדינה, כאשר את האחרון מנצחת הקבוצה בתוצאה 96-74, הפרש 22 שהוא הגבוה בו מכבי תל אביב הפסידה אי פעם בפלייאוף. בגמר הקבוצה הפסידה 2-0 בסדרה להפועל חולון וסיימה במקום השני, הגבוה בתולדותיה.

את עונת המשחקים 2022/2023 סיימה הקבוצה במקום השביעי^[5]. בשלב רבע גמר הפלייאוף הפסידה הקבוצה 1:3 להפועל ירושלים^[6].

גביע המדינה

• זכייה (2): 1994/1995, 2021/2022
  • סגנית (3): 2004/2005, 2006/2007, 2009/2010

ליגה לאומית (ליגה שנייה)

• זכייה: 2019/2020

• ישראלים - אמיר כץ, ליאור ארדיטי, מאיר טפירו, ארז כץ, משה מזרחי, אורי יצחקי, גיא פניני, ניצן חנוכי, איתי לב ובן אלטיט, עוז בלייזר, טל בורשטיין, רותם ארליך, אורן שמר, אבירם זליקוביץ'.
• זרים - פול תומפסון, ג'ון הדסון, טרנס רנצ'ר, טרנס סטנסבורי, מרכוס נוריס, ג'רוד סטיבנסון, רוג'ר פרינגטון, לי מתיוס, הקטור רומרו, קוקי בלצ'ר, ג'ייסון ויליאמס, לי ניילון, עוסמאן סיסה, איבי נדודי, רוד גריזארד, פי.ג'יי טאקר, שון ג'יימס, אוגונה אוניקווה, ג'ף אדריאן, אפיי יודו, צ'ינאנו אונואקו.

• בני הרצליה (כדוריד)
• בנות הרצליה

מדיה וקבצים בנושא בני הרצליה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של בני הרצליה
• בני הרצליה, ברשת החברתית פייסבוק
• בני הרצליה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בני הרצליה, ברשת החברתית אינסטגרם
• בני הרצליה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• דף הקבוצה, באתר מנהלת ליגת העל בכדורסל
• חגי סגל, היה עשר, באתר nrg‏, 21 במרץ 2002
• תומר קרן, בחזרה לעתיד: מסע נוסטלגי בעקבות בני הרצליה, באתר nrg‏, 18 ביולי 2011