אמון (מלך יהודה)
אָמוֹן, מלך יהודה הוא דמות מקראית, מלך יהודה במשך שנתיים[1] (641 לפנה"ס – 642 לפנה"ס) ממותו של מנשה אביו ועד לרציחתו. תיאורו מופיע במקרא בספר מלכים ובספר דברי הימים.
 | |||||||||||
| איור משנת 1553 | |||||||||||
| לידה | 665 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח | 641 לפנה"ס (בגיל 24 בערך) ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
| מקום קבורה | גן עוזא | ||||||||||
| בת זוג | יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת | ||||||||||
| שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
אמון בן מנשה נושא שם מצרי המעיד על השפעה מצרית חזקה ביהודה בתקופתו. כאשר נולד בשנת 665 כבר הורגשה ההיחלשות האשורית והנטייה הפרו-מצרית גברה. הסתלקותה של אשור, שעליה נשענו הוא ומנשה אביו, חיזקה את מתנגדיו הפוליטיים.
תיאורו על פי המקרא
עריכהאמון נולד בשנת 664 לפנה"ס למנשה מלך יהודה ולמשלמת בת חרוץ מן יטבה.[2] כאשר היה בן 16 נולד בנו יאשיהו[3] מאשתו יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת[4] שמלך אחריו.
בגיל 22 ירש את כס המלוכה בירושלים.[1] לאחר שנתיים של מלוכה מרדו בו והרגוהו. לא נאמר מי היו המורדים ומה היו מניעיהם, אך כתוב כי "עם הארץ" התנגד למרד, הכה את הקושרים והמליך את בנו יאשיהו, שהיה אז ילד בן שמונה, תחתיו.[5]
במדרש חז"ל
עריכהאמון מתואר כמלך רשע. לא זו בלבד שהלך בדרכי מנשה אביו[6] אלא שגם לא שב בתשובה, בניגוד למנשה.[7] הוא אסר את עבודת הקורבנות על המזבח, עד כדי כך שהמזבח העלה קורי עכביש מחוסר שימוש,[8] ועליו דרשו את הפסוק "והנה עלה כולו קמשונים".[9]
בספר דברי הימים נאמר עליו "כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה"[10], ודרשו חז"ל[11] שאשמתו הייתה ששרף את התורה,[12] או שבעל את אמו.[13] לפי הגרסה האחרונה, כאשר בא על אמו שאלה אותו האם הוא יכול ליהנות ממעשה כזה. הוא ענה לה שלא, אלא הוא עושה זאת רק כדי להכעיס את הבורא.
הגמרא אומרת[14] שהיה ראוי שאמון יוזכר בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא מרוב עוונותיהם, אלא שבגלל כבודו של בנו יאשיהו, שהיה צדיק, לא נמנה בין אלה.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק י"ט
- ^ ובפירוש דעת מקרא סבור שהיא ידפת.
- ^ משום שיאשיהו היה בן שמונה במלכו.
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק א'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק כ"ד
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוקים י"ט–כ"א
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוקים י"ג–כ"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג, עמוד א'
- ^ ספר משלי, פרק כ"ד, פסוק ל"א
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק כ"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג, עמוד ב'
- ^ והדרש הוא שהתורה נקראת אמון, כמו בספר משלי, פרק ח', פסוק ל': "ואהיה אצלו אמון". (סדר עולם רבה פרק כד)
- ^ והדרש הוא "אמון" - אמו (מהרש"א סנהדרין שם).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד, עמוד ב'
| מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|