אותיות שמש וירח

מושג בדקדוק הערבי

אותיות השמש והירחערבית: الحُـرُوفُ الشَّمْسِيَّـة والقَمَرِيَّـةُ ; בתעתיק עברי מדויק: אַלְחֻרוּף אַלשַּמְסִיַּה ואַלקָמָרִיַּה) בדקדוק הערבי הוא כינוי לשתי קבוצות של אותיות בשפה הערבית, אשר נבדלות זו מזו בהשפעתן על הגיית האות לאם (ل) של תחילית היידוע "אל-" (ال-). הימצאות האותיות בקבוצת "אותיות השמש" בסמיכות ללאם גורמת להידמות (אסימילציה) עיצור הלאם אליהן, בעוד שלקבוצת אותיות הירח אין השפעה על הגיית הלאם.

אותיות שמש (באדום) ואותיות ירח (בשחור)

אותיות השמש

עריכה

קבוצת "אותיות השמש" כוללת 14 אותיות, המייצגות עיצורים קדמיים, כלומר, עיצורים הנהגים בקדמת הפה, אך לא בשפתיים. מקומות החיתוך של אותיות השמש הם בשיניים, במכתש או מאחורי המכתש. מכיוון שגם העיצור לאם המופיע בתחילית "אל-" הוא עיצור קדמי, ומכיוון שהוא מנוקד בסכון (מקביל לשווא נח בעברית), במקרה שהמילה המיודעת פותחת באות שמש, נוצרת הידמות (אסימילציה) מלאה בין ה-ل של התחילית לבין אות השמש. במצב כזה, ה-ل של התחילית אינה נהגית, ובמקום זאת נהגה העיצור הראשון במילה (כלומר, "אות השמש") בצורה מודגשת. בכתיבה, התחילית ال נכתבת במלואה, אולם האות ل אינה מנוקדת בסֻכּוּן כרגיל, אלא נשארת בלא ניקוד, ואילו "אות השמש" מנוקדת בשַדַּה (סימן המקביל לדגש חזק בעברית). אותיות השמש נקראות כך כאמצעי זיכרון – המילה شمس (שמס = שמש) עצמה פותחת ב"אות שמש". תהליך הוספת תחילית היידוע "אל-" למילה شمس הוא כדלקמן:

  • בכתב פונטי: *al+šams >> *alšams >> aššams
  • בכתב ערבי: *أَلْ+شَمْس >> *أَلْشَمْس >> أَلشَّمْس

אותיות השמש באלפבית הערבי: ت, ث, د, ذ, ر, ز, س, ش, ص, ض, ط, ظ, ل, ن.

עזר זיכרון ידוע ונפוץ לזכירת אותיות השמש לדוברי עברית הם המשפטים: "שטן תרד לצד", "סרטן זללן צד רשת", ו"שרת זללן צד סרטן".

אותיות הירח

עריכה

"אותיות הירח" הן 14 האותיות הנותרות באלפבית הערבי, המייצגות עיצורים הנהגים בשפתיים ואת העיצורים האחוריים, כלומר העיצורים הנהגים בחלק האחורי של הפה, בגרון ובלוע. כשמילה פותחת באחת מ"אותיות הירח" לא נוצרת הידמות בין ה-ل של התחילית "אל-" לבין העיצור הראשון במילה, ולפיכך התנהגות התחילית רגילה. הכינוי "אותיות ירח" נובע הן מכך שהמילה הערבית قمر ("קַמר" = ירח) פותחת ב"אות ירח", והן משום שירח הוא היפוך כביכול לשמש.

אותיות הירח באלפבית הערבי: ا‍, ب, ج, ح, خ, ع, غ, ف, ق, ك, م, ه, و, ي.

האות ج

עריכה

בערבית ספרותית האות ج (ג'ים) נחשבת כ"אות ירח", אף שרוב דוברי הערבית הוגים אותה כעיצור בתר-מכתשי, כלומר כעיצור קדמי. רק בערבית מצרית מקובל להגות את האות ج כאות ג בעברית, כלומר כעיצור אחורי. ייתכן שההגייה המקובלת כיום במצרים הייתה המקורית, ולפיכך השתמרה מסורת על-פיה האות ج היא "אות ירח". בניבים ערביים רבים חלה הידמות בין ה-ל של התחילית "אל-" לבין העיצור ג', כאילו הייתה האות "ג'ים" אות שמש, אולם בערבית ספרותית יש הקפדה על הגיית ה-ל לפני האות "ג'ים". לדוגמה, המילה الجمعة (= יום שישי) תיהגה כך:

בערבית ספרותית

  • ברוב העולם הערבי: aljúmʕa
  • במצרים: algúmʕa

בערבית מדוברת

  • בחלק גדול מהניבים: ejjúmʕa (ג'ים מתנהגת כמו "אות שמש")
  • במצרים: eggúmʕa

אותיות שמש וירח במלטזית

עריכה

אותיות שמש וירח קיימות גם במלטזית, שהיא שפה שמית שהתפתחה מהערבית המדוברת בצפון אפריקה. היידוע במלטזית נעשה באמצעות התווית "-il", ההופכת ל-"-l" לפני או אחרי תנועה. לפני עיצורי שמש ("konsonanti xemxin"), נדמית האות "l" לעיצור שאחריה. אותיות השמש במלטזית הן: ċ (הנהגית כ־טש), x ,t ,s ,r ,n ,d, (הנהגית כ־ש), ż (הנהגית כ־ז׳) ו־z (הנהגית כ־ץ).

הקשר לה"א היידוע בעברית

עריכה

מתוך השוואה לתחילית "אל-" בערבית והתנהגותה לפני "אותיות שמש", ולאור העובדה שתמיד מופיע דגש חזק אחרי ה"א היידוע, קיימת השערה כי תחילית היידוע העברית הייתה במקורה "הַלְ-" או "הַנְ-", וכי העיצורים "ל" או "נ" עברו תהליך של הידמות, תחילה, כמו בערבית, לפני עיצורים קדמיים, ובסופו של דבר, מתוך אנלוגיה, לפני כל העיצורים.