IS-2

סדרת הטנקים הכבדים KV-1 הסובייטיים, שקדמו לטנקי IS, לא הוכיחו את עצמם בשל ניידותם הנמוכה ועוצמת התותח שלהם, שלא עלתה על זה של הטנק הבינוני מדגם T-34. בעיה זו נפתרה חלקית על ידי יצור הטנק KV-1S שהיה קטן, מהיר וקל יותר, אך עדיין יקר הרבה יותר לייצור מאשר ה-T-34, וללא עדיפות מבצעית משמעותית. כתוצאה מכך, סטלין כמעט ביטל את כל פיתוח הטנקים הכבדים בברית המועצות ב-1943.

הכמות הגדולה של טנקי פנתר וטיגר שהטילו הגרמנים למערכה בקרב קורסק (קיץ 1943) שינו את סדר העדיפויות הסובייטי, וגרמו להם לקדם יצור דגם חדש של טנק מסדרת KV בעל תותח בקוטר 85 מ"מ, ה-KV-85, כ"ממלא פערים" עד לתחילת הייצור ההמוני של דגם חדש לחלוטין של טנק כבד, בעל מיגון עבה יותר ותותח ראשי רב עוצמה, שיוכל להתמודד מול הטיגר הגרמני. בשל דעיכת כוכבו הפוליטי של המרשל קלימנט וורושילוב, שעל שמו נקראה סדרת טנקי ה-KV, נקרא הטנק החדש שפותח בשם "יוסיף סטלין".

אב הטיפוס IS-85 נתקבל לייצור כטנק הכבד IS-1, אך נמשכו הדיונים באשר לדגם התותח המתאים לו. שני תותחים מתאימים היו ה-A-19 בקוטר 122 מ"מ, שהיה תותח שדה במקורו, וה-BS-3 בקוטר 100 מ"מ. תותח 100 המ"מ, שהותקן מאוחר יותר במשחית הטנקים SU-100 ובטנק T-55, היה בעל כושר חדירת שריון טוב (185 מ"מ פלדה לעומת 160) אך היה חדיש ומצוי בצמצום. תותח ה-122 מ"מ ותחמושתו יכלו להיות מיוצרים בכמויות גדולות ובמבחני שדה הוכח כי ביכולתו לחדור את שריון הפנתר בחזית ומאחור. אב הטיפוס IS-122 החליף את ה-IS-85 ונכנס לייצור מאסיבי בציון IS-2. תותח 85 המ"מ נשמר עבור ה-T-34/85 החדש ומעט ה-IS-1 שנבנו עמו הוסבו עוד בבית החרושת לתצורת IS-2.

דגם הייצור העיקרי, ה-IS-2, היה מעט קל ומהיר יותר מה-KV הכבד ביותר של 1942. הוא הצטיין בשריון חזית עבה ותכנון צריח משופר עד למאוד. הודות לתכנון מעטה שריון מתקדם, נשא הסטלין שריון עבה יותר מאשר טנקי ה-KV אך עם זאת היה קל יותר, בעיקר בשל ריכוז השריון בחזית. תותח 122 המ"מ הצטיין בחדירת שריון. האנרגיה הקינטית של פגזיו הייתה גבוהה פי 3.5 מזו של תותח ה-76.2 מ"מ שקדם לו, וגם כשלא הצליח לחדור את שריון הטנקים של האויב, עוצמת הפגיעה העיפה לעיתים את הצריח של הטנקים הגרמנים שניצבו מולו.

הפגזים הנפיצים הגדולים התגלו גם כיעילים נגד בונקרים, חי"ר ותותחי נ"ט. החסרון העיקרי של התותח היה שפגזיו היו גדולים מאוד ומורכבים משני חלקים (פגז והודף), שכן היה זה תותח שדה במקורו. לכן היה קשה לטעון את התותח במרחב המצומצם של הצריח, הטנק היה יכול לשאת רק 28 פגזים וקצב הירי היה איטי מאוד, כשני פגזים לדקה.

טנקי ה-IS-2 המוקדמים קלים לזיהוי בשל תובה קדמית עם "מדרגה" ומדף הנהג הקטן. לא היו להם נועלי תותח או מקלעים נגד מטוסים.

הדגם המשופר שיוצר ב-1944 הצטיין ביכולת טעינה מהירה יותר של התותח, D-25T עם מפצה סטייה כפול והיה בעל תובה קדמית ישרה ושטוחה. נוסף גם נועל תותח באחורי התובה ובגרסאות מאוחרות גם מקלעי נ"מ.בסוף שנת 1944 הטנק שופר לדגם IS-3 עם שריון משופר וצריח יצוק בצורת חצי כדור, שאפיין את הטנקים הסובייטיים שלאחר מלחמת העולם השנייה. התובה הקדמית המחודדת הקנתה לו את הכינוי "שוּקה" (זאב ים) בפי צוותיו. השריון הקדמי עובה ל-200 מ"מ, לעומת 120 בדגם הקודם, אך למרות זאת הוא היה קל יותר ונמוך יותר ב-30 מ"מ. הדגם הוכנס לשירות מאוחר מדי מכדי להשתתף במלחמת העולם השנייה, אם כי יש מקורות הטוענים כי גדוד אחד שלהם לחם במנצ'וריה כנגד היפנים (במסגרת מבצע סערת אוגוסט).

ב-1952 בוצע שדרוג נוסף לטנק שעמד להיות מכונה IS-8, אך באקלים הפוליטי שלאחר מות סטלין ב-1953, שונה שמו ל-T-10. באמצע שנות החמישים עברו טנקי ה-IS-2 שנותרו שדרוג ל-IS-2M שכלל הוספת מכלי דלק חיצוניים באחורי התובה ופלטות בזוקה.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: IS-2

• תמונות תקריב של דגם IS-2, באתר Degem.net