ציסטאין
| ערך מחפש מקורות | |
ציסטאין (Cysteine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.
| שם באנגלית | Cysteine | ||
|---|---|---|---|
| סימון ארוך | Cys | ||
| סימון קצר | C | ||
| נוסחה כימית | C3H7NO2S | ||
| משקל מולקולרי | 121 גרם למול | ||
| נקודה איזואלקטרית | 5.07 | ||
| pKa קרבוקסיל | 1.96 | ||
| pKa אמין | 10.28 | ||
| pKa שייר | 8.18 | ||
| |||
| מספר CAS | 52-90-4  | ||
  | |||
יחד עם מתיונין, זוהי אחת משתי חומצות האמינו היחידות שבשייריהן מצוי אטום גופרית. שייר זה מורכב מקבוצת מתילן (CH2) הקשורה לקבוצת סולפהידריל (SH; זוהי בעצם קבוצת הידרוקסיל בה הוחלף אטום החמצן באטום גופרית).
קבוצת הסולפהידריל נוטה להתחמצן, לאבד את אטום המימן שלה ולהיקשר לקבוצת סולפהידריל בחומצת ציסטאין אחרת, שאף היא איבדה את המימן שלה. קשרים אלו, בין שיירי ציסטאין הנמצאים במקומות שונים בפפטיד או בחלבון מסוים, נקראים קשרים דיסולפידיים או גשרי גופרית. לקשרים אלו חשיבות עליונה בייצוב החלבונים ובעיצוב המבנה התלת-ממדי שלהם. שתי יחידות ציסטאין שחוברו יחדיו באמצעות קשר דיסולפידי מהוות תרכובת הקרויה ציסטין (Cystine).
ציסטאין מסונתזת בגוף ממתיונין ומסרין. ציסטאין נדרשת לתהליכים רבים, ובהם ליצירת הקרטין החשוב לשיער, לעור ולציפורניים (אצל בהמות דרוש הקרטין ליצירת קרניים ופרסות).
סלנוציסטאין עריכה
קיימת נגזרת של ציסטאין בה את אטום הגופרית מחליף אטום סלניום. סלנוציסטאין, אשר סימונה הארוך הוא Sec וסימונה המקוצר הוא U, נמצאת במספר מצומצם של חלבונים ואנזימים בעלי חשיבות עליונה בתיקון נזקים לתאי הגוף, כגון כוויות או פצעים, בתיקון נזקי חמצון (ראו: אל-אווירני), בהגנה נגד קרינה וזיהומים, בניטרול רעלים ובהאטת הזדקנות התאים. צריכה של סלניום במזון חיונית בעיקר בשל הימצאותו של יסוד זה בסלנוציסטאין ובסלנוחלבונים בכלל.
קישורים חיצוניים עריכה
- ציסטאין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)