מות סארדאנאפאלוס

הציור מבוסס על אחד משיריו של לורד ביירון, מהתנועה הרומנטית, תנועה שצמחה בשלהי המאה השמונה עשרה ורווחה עד מחציתה של המאה התשע עשרה. הדרך המקובלת להגדיר את הרומנטיקה היא על דרך השלילה: התנועה מהווה את הריאקציה להלך הרוח ששלט בכיפה הפוליטית, האינטלקטואלית והאמנותית – עידן הנאורות.

השיר מתאר את הסיפור על המלך האשורי סארדאנאפאלוס, שהעלה את ארמונו בלהבות, באקט של טירוף, בעת שעירו נינוה הייתה תחת מצור, ושהורה להרוג ולהרוס הכל. גישתו הייתה שאם יהרגו אותו אז הוא ייקח את כולם עמו.

הסצנה החזקה במישור הראשון שמופיעה בה האישה העירומה שעומדים לשסף את גרונה מעמידה את הצופה בהלם. המלך, עומד במישור האחורי ומסתכל על האירוע נראה כאילו נמצא במקום שונה, אינדיבידואלי, ייחודי משאר הקבוצה. הציור שופע סצינות אלימות, מיניות ומוחצנת. הקצינים שוחטים בסכין את נשי ההרמון העירומות על רקע העיר הבוערת בעשן סמיך. הצבעים בציור עזים, בעוד האדום הוא הדומיננטי שביניהם.

הציור נמצא כיום במוזיאון הלובר שבפריז, והעתק שצייר האמן בשנת 1844 נמצא במוזיאון פילדלפיה לאמנות.