אבנט (בגד כהונה)

המילה קימת טרם מגעם של אנשי יהודה עם הפרסים. המילה "אבנט" נשאלה לעברית מן המצרית העתיקה^[1]

הציווי על עשיית האבנט מופיע בפרשת תצווה: ”ואלה הבגדים אשר יעשו, חשן ואפוד ומעיל, וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט”^[2]. בהמשך, בפרשת פקודי מתוארת עשיית האבנט: ”ואת האבנט שש משזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רקם”^[3].

ישנם שלושה מיני אבנטים בבגדי הכהונה: אבנט של כהן גדול בכל ימות השנה, אבנט של כהן גדול ביום הכיפורים ואבנט של כהן הדיוט.

האבנט שחגר הכהן הגדול בכל ימות השנה, פרט ליום הכיפורים, היה עשוי מארבעה מיני חוטים: פשתן (הקרוי בלשון הכתוב 'שש משזר'), צמר צבוע בתכלת, צמר צבוע בארגמן וצמר צבוע בתולעת שני. אבנט זה נעשה מעשה רוקם, כפי שנאמר : "ואבנט תעשה מעשה רקם"^[4]. בביאור רקימה זו נחלקו המפרשים: לדעת רוב הראשונים שזרו תחילה כל אחד מארבעה חוטים אלו משישה חוטים קטנים, ולאחר מכן שזרו את ארבעת החוטים ביחד, כך שנוצר חוט המורכב מעשרים וארבעה חוטים, ובו ארגו את האבנט. לעומתם, יש הסוברים שכל חוט נשזר משישה חוטים, אך לא שזרו את החוטים מהמינים השונים ביחד, אלא ארגו את האבנט מחוטי הפשתן, ולאחר מכן הוסיפו עליו מעשה רקמה משלושת מיני הצמר - תכלת, ארגמן ותולעת שני. כדעה זו משמע מתיאורו של יוסף בן מתתיהו^[5], אלא שלדבריו הרקמה נעשתה גם מהפשתן: ”בתוך החגורה היו טוויים פרחים צבעוניים, עשויים שני וארגמן ותכלת ובוץ, ואילו השתי היה של בוץ בלבד”. קיימת הסכמה, כי אבנט זה היה עשוי כלאיים, שהרי היה בו צמר ופשתים יחדיו.

לעומת זאת, האבנט שחגר הכהן הגדול ביום הכיפורים, בזמן שעסק בעבודות המיוחדות ליום זה, היה עשוי מפשתן בלבד, ללא צמר, וכפי שנאמר: "ובאבנט בד יחגור"^[6].

נחלקו תנאים בתלמוד, האם האבנט של הכהן הדיוט היה דומה לאבנט אותו לבש הכהן הגדול בכל ימות השנה, והיה עשוי כלאיים, או שהיה עשוי רק מפשתן, בדומה לאבנט המיוחד של הכהן הגדול ביום הכיפורים.^[7] להלכה נפסק, שהאבנט של הכהן ההדיוט עשוי כאבנטו של הכהן הגדול בכל ימות השנה^[8], וכך עולה מתיאורו של יוסף בן מתתיהו^[5].

אורך האבנט היה שלושים ושתים אמות, שהם כשישה עשר מטר בקירוב^[9]. רוחב האבנט, לפי הרמב"ם^[10] היה "כמו שלוש אצבעות" (בערך כשישה ס"מ; וראו בערך רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה), ולפי יוסף בן מתתיהו^[5] "עד לארבע אצבעות לערך". עוד מובא בדברי יוסף בן מתתיהו, שהאבנט היה משתלשל עד הקרסוליים, אך בזמן שהכהן היה עוסק בעבודת הקרבנות, הוא היה מפשיל את החגורה על כתפו השמאלית, כדי שלא תפריע לו בעבודתו.

הכוהנים היו חוגרים את האבנט על כותנתם, מעל מותניהם, בגובה המרפק, והיו מסובבים אותו סביב גופם שוב ושוב, בשל אורכו. לאחר מכן הם היו קושרים אותו^[11].

כאמור, האבנט הוא בגד כלאיים, ולכן אסור לכהן ללובשו מחוץ למקדש. לדעת הרמב"ם^[12], האיסור נוהג גם במקדש, כל אימת שהכהן אינו עוסק בעבודה, אולם לדעת הראב"ד (שם), כל זמן שהכהן במקדש – מותר לו ללבוש את האבנט, למרות שאינו עובד באותו זמן.

לדעת חז"ל כל בגד מבגדי הכהונה מכפר על עוון מסוים. האבנט היה מכפר על הרהור רע שבלב שהרי היה נחגר כנגד הלב, ולפי דעה אחרת היה מכפר על הגנבים^[13].

האבנטים, כשאר בגדי הכהנים ההדיוטים, היו נשמרים בלשכת פנחס המלביש, שם היו חלונות (כעין ארונות קבועים בקיר) מיוחדים לאחסון האבנטים של כל משמר ומשמר, והיה כתוב עליהם 'אבנט'.

בשנים האחרונות שוחזרו בגדי הכהונה במכון המקדש, וביניהם גם האבנט.

• בגדי כהונה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אבנט

• מאמרים בנושא אבנט, באתר ספריית אסיף